ולא עשינו כלום עד עכשיו
צברתי המון עייפות בשבועות האחרונים ופשוט לא הצלחתי להביא את עצמי להתעורר היום בבוקר.
המתחלפת התחשבה ונתנה לי לישון עד שסיימה סידורים והתקשרה שאבוא לקחת אותה
אתמול אחרי שסיימנו להתקעקע שניינו, היינו רעבים.
החלטנו על נאפיס, כי זה היה קרוב ועם חניה.
היינו עם הילדים והיתה אווירה נחמדה ואחלה מלצרית.
פתאים שמתי לב שבשולחן לידנו יושב איש לבד.
הוא היה קשיש ממוצא מזרחי עם כיפה לבנה סרוגה והיה לו מקל הליכה שהוא הניח על השולחן.
יום חמישי 21:00 המקום מפוצץ במשפחות וחבורות של אנשים שיצאו לבלות והאיש הזה יושב באמצע המקום לבד!.
אבל הוא לא הזמין אוכל.
הוא הזמין קינוח.
קינוח ענק!
משפחתי.
והוא מסתער עליו, מרוכז בו, אוכל בהנאה.
ונהיה לי עצוב.
יכול להיות שסתם.
יכול להיות שהוא גר בשכונה ויש לו קטע עם מתוק.
אבל בראש שלי הוא היה שם כדי לחגוג משהוא עם או עבור מישהי שכבר לא איתו
אולי יום הולדת שלה אולי יום נישואים שלהם.
והיא כבר לא איתו אבל הוא חייב לחגוג לה.
סיימנו והלכנו כשהוא עדיין לא סיים.
בלילה, לפני שנרדמתי חשבתי לעצמי שבאמת עדיף להיות זה שמת ראשון.
הבדידות הזאת קשה.
