הברון בכפכפים

כהרגלנו הגענו לבארבי 10 שניות לפני תחילת המופע.

(אני שוקל לשעות את הכינוי מהברון בכפכפים לברון התזמונים.)

יצאתי מההופעה בתחושות מעורבות.

מצד אחד אחלה פול טראנק, אחלה ניסמן, נינט בהופעת אורח מהאגדות עם לוק דומינטריקסי מטורף וקול של מלאך.

מצד שני ומכורח הנסיבות, אחרי שאני כמו אישה בורחת מבשורה, כבר חצי שנה מנותק חדשות, אתרים, טוויטר, הותר לפרסום...קיבלתי אתמול את המצב המזוין הזה ישר לפרצוף מניסמן שאיבד חבר טוב, הספיד אותו על הבמה איזה 7 דקות וריגש במחווה לאלמנה.

אבל לפחות היה לי אותך שם. מסתכלת לי בעיינים בזמן שרקדנו.

מבט חודר, נעול, עם חיוך דק על השפתיים.

מבט שאין לו שום משמעות אחרת למעט

אני אוהבת אותך ורוצה לבלוע אותך חי, עכשיו, כאן על המרפסת לצלילי המוזיקה.

אז תודה לך על אחלה דייט וסליחה שהתמוטטתי למיטה אחרי 22 שעות ללא שינה במקום לזיין לך את הצורה כמו שהגיע לך.