היינו בדקא.
הייתי במצב רוח טוב. נכנסנו לחדר הדייטינג של המכשפות ושמחנו לומר שלום לכמה מכם וגם לחברה וותיקה מהמאנץ' הראשון שלנו שלא נמצאת כאן והקפיץ לזהרורים את המוג'ו עוד יותר.
זהרורים עשתה את מה שהיא יודעת לעשות הכי טוב בחיים וזה לעשות מינגלינג ברמה 3000 ובגדול לכבוש בקסמיה את כל מי שהיא מדברת איתו.
יצאנו לרקוד קצת ברחבה הגדולה. חזרנו למכירת העבדים/שפחות של אלכסה והערב קיבל תפנית.
נתחיל מזה שהיה חם וצפוף בחדר.
2 השפחות הראשונות שעלו למכירה היוו אטרקציה, התחרות עליהן היתה קשה וארוכה ואז החלטתי שאני עולה גבר ראשון. טעות.
אלכסה הציגה אותי ושמעתי רחש בחדר. הברון שחושף את עצמו עם המילים שלו כמעט ללא הגבלה בכלוב עמד עכשיו חשוף פיזית מול אנשים והציע את עצמו באישור מלכתו לסשן.
עמדתי והסתכלתי על הקהל ובתמורה הקהל הסתכל עלי ו..כלום...צרצרים.
אפילו לא הצעה אחת.
זהרורים נאלצה לגאול את כבודי ולרכוש אותי בסכום מינימלי.
משם מצב הרוח שלי כבר נתן קפיצת ראש לבריכה בלי מים ולצערי הוצאתי את זה על זהרורים בכמה יציאות והתפרצויות לא מתאימות בכלל וזה נס שהיא לא קיפלה אותנו הביתה באותו רגע.
במקום זה היא קנתה לי צ'ייסר ולקחה אותי לסשן בחדר הבדס"מ.
לפני שהיא התחילה ביקשתי ממנה "תרביצי הכי חזק שאת מסוגלת" הייתי חייב את הכאב הפיזי והספייס שיעלים קצת את העלבון.
אז הכאב הפיזי היה חזק אבל כנראה לא חזק מספיק. התחת שלי אמנם עדיין כואב בזמן כתיבת שורות אלו אבל בסופו של ערב מה שבאמת עזר היה לדבר איתה באוטו בדרך הביתה בגרון חנוק ולהודות על השיעור שנלמד.
למדתי שבלוג פופולרי עם ממוצע לייקים גדול לא מבטיח לך יותר מלייק אחד מאשה אחת בחיים האמיתיים.
אבל זה לייק מיוחד. סופר לייק מסופר אשה מדהימה שאני אוהב וזה הלייק היחיד ששווה להתמכר אליו.