ללא חרטות

היום לפני 6 שנים אבא שלי נפטר.

הייתי בעבודה כשאחותי התקשרה והודיעה לי שאמא שלי לא מצליחה להעיר אותו.

למרות שזה היה צפוי וידעתי בדיוק מה זה אומר ואין מה למהר, רצתי כל הדרך לאוטו וטסתי אליהם. פשוט לא רציתי שאמא שלי תשאר לבד יותר מדי זמן.

כשהגעתי (עניין של 15 דקות נסיעה) הצוות של האמבולנס היה כבר בדרך החוצה אחרי שהכריזו רשמית.

 נכנסתי לבית והתפלאתי למצוא אותו שוכב במיטה "שלהם", הרי שנים הם ישנו בחדרים נפרדים. עניין של נוחות. כל אחד עם הטמפרטורה המועדפת במזגן והערוצים המועדפים בטלוויזיה.

מסתבר שבלילה לפני הוא הבין שזה הולך להגיע וכבר לא היה לו כח להלחם בזה, אז הוא קם מהמיטה בחדר שלו ובכוחות האחרונים שהוא הצליח לגייס הלך לשכב ולמות לצידה באקט סימבולי של אהבה אחרי 54 שנים של ביחד.

מאחל לעצמי ללכת ככה. לצידה. שתחזיק לי את היד ותלווה אותי לצד השני.

הלוואי