סבתא שלי לא היתה במחנות.
היא נולדה ב 1923 בגרמניה למשפחה חילונית בורגנית. אבא עו"ד ואמא עקרת בית. חיים שקטים.
בגיל מאוד צעיר אמא שלה נפטרה והיא נשארה לבד עם אבא ועובדי משק הבית.
כשעלו הנאצים לשלטון היא הייתה בת 10.
בבית ספר הושיבו אותה לבד עם הטלאי הצהוב בירכתי הכתה ואסרו על התלמידות האחרות להיות איתה בקשר. מאוחר יותר כבר אסרו עליה להרשם לתיכון.
אבא שלה עוד ניסה לערער ולרצות את השלטונות אבל אז כאחד ממנהיגי הקהילה, הוא נעצר ונשלח לבוכנוולד כשעוד היה מחנה מעצר פוליטי ולפני שהפך למחנה השמדה.
סבתא שלי נשארה לבד. ילדה בת 15. לבד. ללא אמא או אחים ואחיות.העובדים שהיו להם גנבו מה שיכלו לקחת בידיים ונעלמו מיד אחרי המעצר.
ואז היא קיבלה החלטה. היא החליטה שצריך לברוח, וככה לבדה, ילדה בת 15, מכרה כל מה שיכלה ושיחדה כל פקיד שלטון וקצין אס אס שרק היה מוכן לקבל מה שהיה לה לתת והצליחה לשחרר את אבא שלה מהמעצר ולקבל מסמכי נסיעה ואישור יציאה מגרמניה.
הם עלו על אחת מהאוניות האחרונות שהפליגו מאירופה לפני המלחמה והתחילו מחדש בדרום אמריקה.
אני לא יודע איך ילדה בת 15 היתה מסוגלת לעשות את כל זה. אני תמיד אומר שאני הייתי מת בשעתיים הראשונות של השואה ואני מסתכל על המתבגרים שלי ואומר לעצמי שאין מצב שהם היו פועלים ככה, אבל למזלי סבתא שלי היתה הייקית הכי קשוחה שאי פעם נוצרה ובזכות הקשיחות הזאת אני חי היום.