הברון בכפכפים

אתמול בהופעה,(המעולה), של ליילי בבארבי נפגשנו עם AnnaMaze ובן זוגה.

ידעתי כבר שאנחנו ילידי אותה שנה, אבל לא ידעתי שגדלנו במרחק אווירי של 3 ק"מ בערך אחד מהשני ושככל הנראה חלקנו מתי שהוא ספסל רביעיה על קו 19 המיתולוגי בדרכנו אל הדבר האמיתי בעיר הגדולה, דרך השכונה ההיא שקראו לה על שם יושב ראש הכנסת.

היה לי נעים במפגש הזה. הוא העלה בי זכרונות וגעגוע לתקופות אחרות, שקטות יותר, רגועות יותר, שהדאגה היחידה שלי היתה שכבר מוצ"ש ולא הכנתי שיעורים למחר.

יצאנו מההופעה ומצאתי את עצמי ממשיך לנסוע דרומה לכיוון גבול בת-ים במקום מזרחה לכיוון האיילון ופרבר השינה.

הייתי צריך לשחזר עוד רגע נערות כזה של חזרה הביתה באמצע הלילה אחרי עוד יציאת בתולים עם אלכס ורונן, שבסופה חזרנו הביתה חרמנים מהמועדון וכל מה שנשאר לנו לעשות כדי למלא את החלל הזה זה לתקוע סמבוסק או פיצה פיתה במאפיית הגבול.

הסמבוסק התחלף בטוסט בולגרית ואת אלכס ורונן החליפה זהרורים והדרך הביתה אחרי זה היתה הרבה יותר שמחה ומחרמנת כשיד ימין שלי מונחת על הירך החשופה שלה.

אז אין לי שיעורי בית ליום ראשון ויש לי דאגות אחרות בחיים, אבל לפחות אני כבר לא בתול.