בוקר טוב אורח/ת
עכשיו בכלוב

Baby,It's a wild world

את כל מה שרציתי להרגיש,
מה שפחדתי להגיד, אפילו לעצמי
אני כותבת כאן ;)

סופר מיצמוציצי בפעולה..
זה לא מטוס, זה לא ציפור, זו חתוללללללללה! ;)

יש דברים שהם מעל לרצוני, ליכולתי, להבנתי.
שונאת להתבכיין...ובכל זאת עושה את זה פה.
לפני 15 שנים. 19 בינואר 2009 בשעה 11:38

פתאום קלטתי, היום ה19 בינואר...

היומולדת שלי בשבוע הבא!!!!!!!! (ביום שישי, 30.1 )

איזה קטעעעעעע איך הזמן טס חחח :))

עכשיו אני אהיה חוקית גםםםם בארה"ב אפילו! (21..)

יאייייייייייייי אני כל כך הולכת להשתכר למוות ביומולדת הזהההה :))))))))

לפני 15 שנים. 17 בינואר 2009 בשעה 1:06

כשחושבים חיובי, חיים חיובי, קורים דברים חיוביים. כיף 😄
ממליצה לכולכם לקרוא את הספר הסוד, או לפחות לראות את הסרט.. זה ממש אמיתי!


חייבת לציין, המסיבה בספייס בחמישי הייתה ממש כייפית, ממש נהניתי.. וגם ציפיתי להינות, וזה התגשם כמובן 😄
כולם החמיאו לי על איך שנראיתי, ובאמת נראיתי ממש טוב... המון תודות לאישתי היפה שתרמה לי ממלבושיה המחמיאים כל כך }{

ונוס, הדיסק שלך מדהים וכייפי ואני כרגע שומעת אותו, ונהנית מכל רגע, וכבר ממש שמחה שסופסוף הוצאת אותו כי ממש חיכיתי בקוצר רוח!!! }}{{

"את מהממת, יפה מכל אחרת... (תודה) " 😉

היה מעניין בימים האחרונים... חביב ביותר... למרות שחברה שלי איכזבה אותי, זה לא משהו שאני מעסיקה את הראש שלי בו.. אז עבר, בקטנה. 😄

שיהיה שבוע מדהים :)))

לפני 15 שנים. 4 בינואר 2009 בשעה 20:29

זהו, נמאס לי, באמת.
שונאת גברים.
ברצינות.. אתם פשוט דפוקים ברמות.
התייאשתי מלנסות להבין את הראש שלכם.
ממילא אתם חושבים רוב הזמן מהזין.

די, לא רוצה יותר.

מתחילה תקופת התנזרות, ושוקלת להיות לסבית. כן, בחיי, לסבית. בשיא הרצינות.
אפילו חלמתי בלילה שאני מתאהבת באיזה בחורה....

מתוסכלת מכם לגמרי כבר, לא יכולה יותר. נמאס לי וזהו.

הפסד גדול למין הגברי, תאמינו לי.

לפני 15 שנים. 3 בינואר 2009 בשעה 19:24

לא התכוונתי כך להעלם
בעצם התכוונתי לארגן ביקור הולם
ואז נתקפתי היסוסים
פעמונים מצלצלים
מצד אחד אני שואלת למה להכחיש
צריך לדעת לא לשכוח להרגיש
מצד שני מה שאמרתי בהתחלה
התכוונתי לכל מילה

חוץ ממך יש לי הכל
אין כלום כשאתה פה.
חוץ ממך...

אתה אומר שבסה"כ אתה טיפוס אמין
ושאין לי מה לדאוג
ושתמיד אתה תיהיה זמין
תאר לעצמך שהדילמה לא כזאת פשוטה
ועל אף שהפיתוי גדול והוא גדול
אנלא רוצה
להרגיש איתך תלויה
וחוץ ממך שלא יהיה דבר
לא רוצה לא לרצות לא לצאת לא לעשות דבר
רק לחטט בתוך מחשבותיי
ולדמיין אותך בא אלי


חוץ ממך יש לי הכל
אין כלום כשאתה פה.
חוץ ממך..
(אמילי קרפל- חוץ ממך)
****

כבר הרבה יותר מפעם
אני חשבתי לעזוב
ולנטוש את הרחוב
שעשה לי כל כך טוב
כי העיר הזאת קטנה לשנינו
והיא מלאת כאב
תמיד נרצה להתאהב
בדבר האמיתי
ולא אחד בשני

אז עדיף להשאר
ולהחזיק ידיים
כי סופות חזקות מתקרבות ובאות
מתקרבות ויורדות עלינו עדיין
אז עדיף להשאר
שלא נעוף ברוח
היא תבוא היא תבוא היא תבוא כן היא תבוא
אני בטוח

ואני לא יכול לחשוב
שאת של מישהו אחר
שאוהב הרבה יותר
בלילות את לצידו
תמיד תרצי בטובתו
אז אצלי הכל בסדר
עד שאני נשבר
וכלום ממני לא נשאר
מדמם על הרצפה
מרסיסים של אהבה


אז עדיף להשאר
ולהחזיק ידיים
כי סופות חזקות מתקרבות ובאות
מתקרבות ויורדות עלינו עדיין
אז עדיף להשאר
שלא נעוף ברוח
היא תבוא היא תבוא היא תבוא כן היא תבוא
אני בטוח..

(דניאל סולומון - עדיף)

*****

עכשיו אני-
למה כל כך פאקינ קשה להשיג גבר טוב?? באמת טוב...
כזה שמתיחס, שמכבד, שלא רוצה רק לזיין, שרוצה להיות, לאהוב, ביחד.
אתם הגברים, אתם דפוקים. אוף איתכם!

לפני 15 שנים. 2 בינואר 2009 בשעה 16:23

אמנם היום האחרון של 2008 לא עבר עלי כל כך בכיף, אבל לעומתו היום הראשון של 2009 עבר עלי דווקא בהרבה כיף.

אז בכל זאת, שנה טובה :)

לפני 15 שנים. 19 בדצמבר 2008 בשעה 14:39

מכירים את זה שבא לכם לכתוב משהו ואתם לא בטוחים מה?

יש לי מה לכתוב, אבל לא יודעת אם יש טעם.
לא יודעת, קשה להסביר.

כנראה שזה מכלול של דברים שצריכים להצטבר ולהתייצב ולהיות מובנים אצלי, כדי שאוכל לבטא אותם כראוי גם בכתב.

הרגשה משונה קצת.. נורא בא לי לכתוב ולשתף ולהוציא, אבל מרגישה מעצור. בעיקר אחרי הפוסט האחרון שכתבתי, שיצא די קיצוני אבל לא בהכרח לא נכון. פשוט קצת קיצוני ולא מתאים יותר מדי לכל מצב רוח אלא רק למצב הדפוק ההוא שהיה.

לא יודעת אם לכתוב את מה שבא לי, זה מעצבן.. לפעמים בא לי לפתוח בלוג באיזה אתר שאף אחד לא יודע מי אני ולא מכיר אותי. אבל אז בשביל מה אני כותבת אם אף אחד לא יודע שזו אני ולא יכול לייעץ או משהו כזה? אדיוטי.
לא יודעת, אוף :)

לפני 15 שנים. 12 בדצמבר 2008 בשעה 22:05

חודש מעפן
צרות על גבי צרות
הוצאות לא רצויות
שאין מאיפה להוציא בכלל
חוסר התקדמות
צעידה במקום
אם כבר אחורה, קדימה זה בטוח לא
ההוא בכלל שם זין, בטח הלך עם חברים, או בוגד
ההוא הלך לישון
ההוא ממשיך כמו אז, רק עם המשפחה שלו להתעסק
ההיא תקועה בבית עם החבר
ההיא גם כן אותו דבר
ההוא כבר יש לו תכניות
ההיא בכלל באילת
ההוא עם הילד שלו ולא בא לך לראות אותו בכלל

ואפילו אמא החליטה לצאת עליך על זה שאת מציקה לה בחיים. למרות שבכלל היא זאת שמתנהגת בצורה לא פיירית ונותנת הכל לאחותך למרות שאת זאת שצריכה את העזרה שלה כרגע ואת זאת שנמצאת במצב בעייתי ואין לך ברירה או מוצא אחר ואין יותר מי שיעזור, ואת בכלל בגיל עדיין שהיא אמורה לעזור לך ולתמוך בך ואחותך כבר מזמן לא בגיל הזה, ועדיין את זאת שמקבלת צעקות על המעט עזרה שאת צריכה.

אז בשביל מה את חיה? לריק? נרקבת מבפנים כמו בקבר רק מחכה שכבר יאכלו אותך התולעים??
בשביל מה את כאן אם את סתם?
בשביל מה את חיה בכלל?

ושוב, כרגיל, את לבד.
ככה זה תמיד, אך לעולם לא תצליחי להתרגל לזה. תסבלי את זה שוב ושוב מחדש.
לעולם לא תצליחי להבין איך זה שדווקא את נשארת לבד,
איך זה שלאחרים תמיד יש חברה
איך זה שאת תמיד נשארת לבד
איך זה שכשאת צריכה אז אין אף כתף תומכת ואף חיבוק מחזק
איך זה שאת תמיד לבד
לא רק בסוף, כי זה מההתחלה ככה
תמיד. פשוט לבד.
לעולם לא תלמדי לאהוב את זה, כי זה לא את.
תמיד תחפשי את מה שדפוק בך, שגורם לאנשים לא לרצות להיות איתך
לעולם לא תמצאי את זה, לעולם לא תשני את זה
כי זאת את
את תמיד תיהיי לבד.
ותמיד תשנאי את זה.

את ממילא אף פעם לא מרוצה.
אז בשביל מה? תגידי, באמת, בשביל מה???

שונאת את החיים האלה, כל כך רוצה למות.
איך זה שכל יום מתים המוני אנשים בכל העולם, רובם ככולם רוצים להשאר בחיים.
דווקא את, שכל כך רוצה ומייחלת למות, עדיין חיה.
בשביל מה?

כנראה שאפילו מי שנמצא שם למעלה לא מעוניין בחברתך ומעדיף להשאיר אותך על פני האדמה כדי שאחרים יסבלו ממך.

ואיפה אבא שם? למה הוא לא עוזר?

איך זה שאף פעם לא היה לך מזל? כמעט אף פעם לא זכית במשהו?
ואם כבר זכית אז זה היה מזערי ומעפן?

איך זה שאת ריקה והחיים שלך ריקים ואת כלום וגם אין לך כלום
איך זה?
איך את לא יודעת להשיג מה שאת רוצה ומה שאת צריכה?
איך זה שאת לא יודעת לדרוש מאחרים מה שמגיע לך?
איך זה שאת לא מצליחה לעמוד בציפיות שלך ושל אחרים?

זה לא פייר.
איך אפשר לשדר ליקום אנרגיות חיוביות אם כל מה שקורה בחיי הוא שלילי?!

אני שונאת את החיים שלי והייתי משנה אותם מקצה לקצה.
הכי הייתי רוצה- למות. פשוט להעלם, לא להתקיים. פשוט לא להיות. להמחק מהעולם, להשתמט מהחיים.
אפילו את זה אני לא יודעת לעשות..

לפני 15 שנים. 2 בדצמבר 2008 בשעה 22:21

הוא היה אצלי היום, הלך לא מזמן.
כמובן שראינו האח הגדול (שיגמר כבר החרא הזה נו)
ובין לבין דיברנו קצת... אז זה שהוא פעם מצץ לו גבר, והוא נהנה מזה... זה בסדר ולא מגעיל (בלעעע)
אבל סאדו, זה כן מגעיל?!?!?!
מה מגעיל בזה??
אני לא רואה פה שומדבר מגעיל.

שאלתי אותו אם הוא היה רוצה לבוא איתי אולי למסיבה של הקהילה פעם, והוא אמר שלא.
שאלתי למה? אז ענה לי שזה מגעיל אותו.

אתה בעצמך מגעיל!!! (לא, לא אמרתי לו את זה חח..)

זה לא שאני יותר מדי בקטע בעצמי, אבל זה כן חלק ממני במקום מסוים. ואין לי בעיה עם סקס ונילי בלבד ויחסים ונילים בלבד (למרות שממילא המוח שלי קולט אותות בדסמים גם בלי קשר לכלום).. אבל למה להגיד שזה מגעיל? יא חמור.

והוא גם לא מסכים להוריד ת'נעליים למטה וללבוש נעלי בית בבית (ככה שומרים על נקיון מה הבעיה עם זה!? בית רוסי זה בית רוסי.)
ואפילו לא עזר לי להוריד את הכלים למטה כשהלך וליוויתי אותו החוצה, והוא ראה שאני לוקחת חלק מהם אז מה הבעיה לקחת את מה שנשאר??
הוא גם עשה היום את אחד הדברים הכי שנואים עלי, התווכח איתי. בקשר לצמח שגודל פה בגינה, אם זה מליסה או סוג של גרניום.
בסופו של דבר הוא צדק, וזה אפילו עוד יותר מעצבן חח..

קיצר, אף אחד לא מושלם. כאילו דה..

אבל הוא דפק לי נאום קצר על זה שהוא כל כך מאושר שיש לו אותי, ושגם אם הוא לא מדבר איתי כלללל הזמן, הוא כן חושב עלי ממש כל הזמן, ואני נקודת האור בלב שלו (או משו כזה) והוא נורא מתגעגע אלי (לא התראינו שלושה ימים, מה קורה פה) ושאני כזאת מקסימה ומדהימה והוא כל כך מטורף עלי.
זה היה נורא כיף לשמוע. הייתי בטוחה שהוא עוד שניה הולך להגיד לי שהוא אוהב אותי או משהו, אבל למזלי הוא לא. כי זה נראה לי די אדיוטי בשלב כל כך מוקדם לדבר על אהבה.
כולה הדלקות, לא יותר מזה..
ממילא אני ממש לא יודעת כמה זמן נשאר יחד כי יש בו כמה דברים שאני יודעת שלא אוכל לסבול לאורך זמן, וגם לא כל הזמן כזה טוב לי..
אני די אדישה מבחינת רגש אליו..
לפעמים הוא בא לי בסבבה ולפעמים לא..

בקיצור, מה שיהיה יהיה.

אני דפוקה בראש, והחיים האלה דפוקים לי.
ואפילו אני לא יודעת מה עובר עלי למען האמת, אם כבר הזכרת את זה.

אה! הוא גם כללללל הזמןןןן מדבר בפאקינג פלאפון שלו!! כל הזמן עם חברים ועניינים ושטויות, בא לי כבר לזרוק לו את הפלאפון הזה ככה שלא ימצא אותו לעולם. רבאק, ייבש אותי איזה 20 דקות כשרק הגיע וקיבל פון דקותיים אחרי שהגיע אלי, ואחרי זה שוב שיחה של 5 דקות, ואחריה עוד אחת של 20 דקות. חשבתי שאני מתחרפנת כבר!!!

בקיצור, לא יודעת.
בלע.
ואני צריכה עבודה לבוקר, ולא מוצאת לחצי משרה. כולם פה בפריפריה הסתומה הזאת סגורים על משרות מלאות, ומה לעשות שהייתי דפוקה והתחייבתי לחארות האלה של השיעורים הפרטיים!??!?
סעמק עם החיים האלה, נו מתי מתי כבר מוות!?

לפני 15 שנים. 30 בנובמבר 2008 בשעה 19:02

Here's my key
phylosophy
a freak like me
just needs infinity

relax
take your time

take your time
to trust in me
and you will find infinity

the time goes by
so naturally
while you recieve
infinity

a freak like me
just needs infinity

relax
take your time
****

Though all falls down
my heart beats fast right now
I know this is
the part within

I hate this part right here
I just can't take your tears
I hate this part right here
****

I raccon it to be my turn
to win some
or learn some

I won't take no more
no more
it can not wait
I'm yours

***

be carefull with what you wish for
cause you just might get it!!

לפני 15 שנים. 29 בנובמבר 2008 בשעה 22:29

אני מרפה.
נותנת לעניינים לזרום מעצמם.
מה שיהיה, יהיה. וככה כנראה צריך להיות.


שיהיה שבוע טוב :)