הוא היה אצלי היום, הלך לא מזמן.
כמובן שראינו האח הגדול (שיגמר כבר החרא הזה נו)
ובין לבין דיברנו קצת... אז זה שהוא פעם מצץ לו גבר, והוא נהנה מזה... זה בסדר ולא מגעיל (בלעעע)
אבל סאדו, זה כן מגעיל?!?!?!
מה מגעיל בזה??
אני לא רואה פה שומדבר מגעיל.
שאלתי אותו אם הוא היה רוצה לבוא איתי אולי למסיבה של הקהילה פעם, והוא אמר שלא.
שאלתי למה? אז ענה לי שזה מגעיל אותו.
אתה בעצמך מגעיל!!! (לא, לא אמרתי לו את זה חח..)
זה לא שאני יותר מדי בקטע בעצמי, אבל זה כן חלק ממני במקום מסוים. ואין לי בעיה עם סקס ונילי בלבד ויחסים ונילים בלבד (למרות שממילא המוח שלי קולט אותות בדסמים גם בלי קשר לכלום).. אבל למה להגיד שזה מגעיל? יא חמור.
והוא גם לא מסכים להוריד ת'נעליים למטה וללבוש נעלי בית בבית (ככה שומרים על נקיון מה הבעיה עם זה!? בית רוסי זה בית רוסי.)
ואפילו לא עזר לי להוריד את הכלים למטה כשהלך וליוויתי אותו החוצה, והוא ראה שאני לוקחת חלק מהם אז מה הבעיה לקחת את מה שנשאר??
הוא גם עשה היום את אחד הדברים הכי שנואים עלי, התווכח איתי. בקשר לצמח שגודל פה בגינה, אם זה מליסה או סוג של גרניום.
בסופו של דבר הוא צדק, וזה אפילו עוד יותר מעצבן חח..
קיצר, אף אחד לא מושלם. כאילו דה..
אבל הוא דפק לי נאום קצר על זה שהוא כל כך מאושר שיש לו אותי, ושגם אם הוא לא מדבר איתי כלללל הזמן, הוא כן חושב עלי ממש כל הזמן, ואני נקודת האור בלב שלו (או משו כזה) והוא נורא מתגעגע אלי (לא התראינו שלושה ימים, מה קורה פה) ושאני כזאת מקסימה ומדהימה והוא כל כך מטורף עלי.
זה היה נורא כיף לשמוע. הייתי בטוחה שהוא עוד שניה הולך להגיד לי שהוא אוהב אותי או משהו, אבל למזלי הוא לא. כי זה נראה לי די אדיוטי בשלב כל כך מוקדם לדבר על אהבה.
כולה הדלקות, לא יותר מזה..
ממילא אני ממש לא יודעת כמה זמן נשאר יחד כי יש בו כמה דברים שאני יודעת שלא אוכל לסבול לאורך זמן, וגם לא כל הזמן כזה טוב לי..
אני די אדישה מבחינת רגש אליו..
לפעמים הוא בא לי בסבבה ולפעמים לא..
בקיצור, מה שיהיה יהיה.
אני דפוקה בראש, והחיים האלה דפוקים לי.
ואפילו אני לא יודעת מה עובר עלי למען האמת, אם כבר הזכרת את זה.
אה! הוא גם כללללל הזמןןןן מדבר בפאקינג פלאפון שלו!! כל הזמן עם חברים ועניינים ושטויות, בא לי כבר לזרוק לו את הפלאפון הזה ככה שלא ימצא אותו לעולם. רבאק, ייבש אותי איזה 20 דקות כשרק הגיע וקיבל פון דקותיים אחרי שהגיע אלי, ואחרי זה שוב שיחה של 5 דקות, ואחריה עוד אחת של 20 דקות. חשבתי שאני מתחרפנת כבר!!!
בקיצור, לא יודעת.
בלע.
ואני צריכה עבודה לבוקר, ולא מוצאת לחצי משרה. כולם פה בפריפריה הסתומה הזאת סגורים על משרות מלאות, ומה לעשות שהייתי דפוקה והתחייבתי לחארות האלה של השיעורים הפרטיים!??!?
סעמק עם החיים האלה, נו מתי מתי כבר מוות!?
לפני 15 שנים. 2 בדצמבר 2008 בשעה 22:21