Baby,It's a wild world

כמה בדידות בדירה אחת קטנה.
אחד על הספה, אחת במיטה.
כמה בדידות בדירה אחת קטנה.
אחד ישן, אחת בוכה.
כמה בדידות בדירה אחת קטנה.
אחת כבר לא רוצה.

ונוס בלו, הבחורה הכי טובה, מדהימה, מקסימה, מהממת, חכמה, יפה, מוכשרת, כייפית, נעימה וטעימה 😉 שאני מכירה..... חוגגת היום יום הולדת!!!!

כולכם מוזמנים לאחל לה מזל טוב משלכם בשרשור http://www.thecage.co.il/phpBB/viewtopic.php?t=28478



אוהבת אותך יפה שלי, ואומרת תודה כל פעם מחדש על זה שאת בחיי. 3>

שיר מעולה לבוקר, לדעתי.... Did I tell you you're wonderful??

סופ"ש עבר בהצלחה רבה.... היה מאוד כיף.
הארוחה יצאה מאוד טעימה, גם אנחנו וגם אחותי ובעלה מאוד אהבו את הכל...
בסופו של דבר חבריקו שלי שהוא שף במקצועו הכין את פילה הסלמון בצלייה, עם תבלינים, רוזמרין, שום, ולימון ויצא טעים 😄
מהלזניה קצת חששתי, היא הסתברה להיות קצת פחות קלה להכנה ממה שנראה אבל גם היא הוכתרה כהצלחה.
עוגת הגבינה עם הפירורים יצאה פיקס, וגם הפאדג' בראוניז יאמי יאמי 😄

היה לי כיף, ויצא שהוא הכיר כבר חצי מהמשפחה שלי, כי בשבת אחר הצהריים גם דודה שלי באה עם אחייניות שלי, וגם אח שלי עם הילדים שלו בדיוק כשהוא היה צריך לנסוע אבל הם עוד נפגשו ככה לשניה. את אחותי ובעלה הוא הכיר כבר בשישי, ואת סבא בשישי.
חח יוצא שאמא תהיה כמעט אחרונה לפגוש אותו, מהמשפחה הגרעינית.
לא נורא 😄 העיקר שהיה כיף ונראה לי שהוא מצא חן בעיני כולם עד כה, הם רק הופתעו שאני יוצאת עם מישהו שממש דובר רוסית והכל חחח פעם ראשונה שזה קורה אצלי.
התחלתי להתגעגע 5 דקות אחרי שהוא נסע בערך... בא לי שיחזור כבר. טוב, לא חשוב.

קיצר, סוף השבוע הוגדר כהצלחה 😄
שיהיה שבוע נפלא.

איזה כיף.
כשיש לי גבר בחיים, יש לי גם חשק להכין אוכל. בעיקר בשבילו....
חבריקו שלי בא אלי מחר, ואנחנו הולכים לאחותי לארוחת ערב.. שאני מכינה! 😄
בתפריט: סלט, לזניה גבינות ופטריות ברוטב בשמל, סלמון צלוי עם מלח רוזמרין
ולקינוח.... אוחחחח... פאדג' בראוניז עם פיצפוצי שוקולד לבן בפנים, אגוזים למעלה
ועוגת גבינה פירורים! שהכנתי היום פעם ראשונה בחיי! ונראה לי שיצא ממש מוצלח! :)))

חוצמזה גם בגלל שאני צריכה לקום לטייל עם הכלבים כל בוקר ב6 וחצי ואז להכין לסבא ארוחת בוקר ולעשות דברים... הסתדרו לי השעות. הנה, רק 11 בלילה, ואני כבר עייפה והולכת לישון.
איי לייק דיס.

אני אוהבת אחריות. כשאני מרגישה שיש עלי אחריות, וIt's my time to shine כמו שאומרים... אז אני ממש טובה בזה, ונהנית מזה גם. לעומת זאת, כשיש מישהו אחר שיעשה את זה הדברים אז אני ממש לא. קיצר, אחריות זה טוב ליהודים (או לי לפחות חח).

שיהיה סופ"ש נעים וטעים 😄 3>

בא רגע שבנאדם עומד למבחן.
מול עצמו, מול זה שמולו. מבחן פנימי.

אז הרגע הזה, שגורם לך להגיב בצורה מסויימת, ספציפית... פנימית....
שגורם לך לרצות לשתף את זה עם מישהו מסויים, ולא תרגע עד שתעשה את זה.. כי אתה חייב לספר לו, פשוט חייב. ואז אותו הבנאדם גם מבין את הצורך שלך, בלי שתצטרך ממש להסביר אותו, אלא פשוט קולט את הגלים שלך... אפילו דרך הודעת סמס שתראה כביכול רגילה לגמרי, לעין לא אכפתית..
תעניק הבנה לאותה עין שכן אכפתית. לאותה עין שכן מבינה.. לאותו בנאדם שכן משדר על הגל שלך.
הוא יתקשר, הוא יקשיב, הוא יבין, הוא יענה את הדברים שיגרמו לך להרגיש הכי נכון בעולם איתו.

עיתוי נכון להגיד את הדבר הנכון..

אחרי זה הבלבול נעלם........ פשוט יודעים מה נכון וזהו.

:)

נמאס לי לשמור בפנים, לא אכפת לי כבר, בא לי רק להוציא את הכל החוצה.

אני שונאת אותך על זה שאתה לא קשוב, אתה לא מבין, אתה לא טורח להבין את מה שאני מנסה להסביר לך... אתה רק עסוק בשלך. עסוק כל הזמן בלהגיב לי במקום להקשיב לי. אני שונאת את זה.
אתה עסוק בלהיות צודק ונכון ובוגר, במקום לקרוא אותי בין המילים.
אתה פשוט עסוק מדי בעצמך, יותר מכדי שתוכל אי פעם כנראה להיות איתי.

ואתה, אתה דווקא מתנהג מתאים. אתה נכון.. אתה אחד שהייתי בכיף יכולה לקחת למשפחה... וגם כיף לי איתך אישית. חבל שיש דברים שבהם אכזבת אותי... אחד מהם הוא לא באשמתך.
הייתי מוכנה אולי לוותר על עיקרון אחד שלי, בשבילך.. למרות שזה עיקרון ממש חשוב.
אם היום זה היה קצת אחרת.. אולי. 99 אחוז ממני החליטו כבר שלא. אבל אחוז אחד עוד נשאר במקום ההוא, כשנפגשנו ולכמה זמן זה הרגיש שזה "זה"... אחוז אחד מתקשה לוותר על מה שחשבתי שיכול להיות. על מה שיחלתי לו והייתי בטוחה שמצאתי.
עכשיו שוב צריך לוותר.

שוב ושוב ושוב. לוותר עליכם. על כל אחד מכם. כל פעם מחדש.
לפתח תקוות, ולוותר. לנסות, ולוותר. לצפות, ולוותר.
כל פעם מחדש להבין שזה לא זה, וזה גם לא זה. וגם זה לא , וזה לא..
אף אחד זה לא זה.... אז בשביל מה זה טוב?

כל פעם מחדש להגיד לעצמי שאולי אני מחליטה ושוללת מהר מדי? אולי אני לא נותנת מספיק סיכוי?
ואז להזכיר לעצמי שלא, זה לא זה. שהחלטתי יותר לא להתפשר.
לא להתפשר על מה שאני רוצה, על מי שאני רוצה, על איך שאני רוצה את זה.
אולי זה בכלל סתם מזיק, לדעת כל כך טוב מה בדיוק אני רוצה??

אני צריכה לשחרר מחדש. כמו פעם. לדעת להנות מכל אחד, מהרגע... לתת הזדמנויות גם למי שממבט או מחשבה ראשונה לא נראים לי כמו "זה".
ומצד שני, לאן זה הביא אותי בעבר? לאותו מקום ללא מוצא. לאותו הלבד כל פעם מחדש.
אז בשביל מה? סתם כדי להעביר ת'זמן עם עוד פוץ אחד?

אם יש משהו שהייתי רוצה ממש עכשיו זה איזה ירוק נחמד ומעודד, עם חיבוק אוהב. בטח אחרי זה גם הייתי רוצה משו לנשנש טעים, אבל זה לא חשוב כרגע.

אם כבר לתת את עצמי, לתת מעצמי, אז שלא יהיה סתם לפחות? שיהיה מישהו ששווה את זה, שיתן לי בחזרה מה שאני צריכה.
מצד שני, אין דבר כזה סתם. מכל בנאדם, מכל קשר, מכל חוויה, לומדים...
איך הגעתי למצב הזה שלמדתי לא לשחרר? להיות כל כך חפורה וסגורה על עצמי לגבי מה טוב לי ומה בא לי?

למה בכלל אני כל כך צריכה אותך? דווקא אותך, שאתה לא בנמצא בכלל... למה בחרתי לעצמי את הדבר שהכי אי אפשר להשיג? למה אני דורשת דברים כאלה כשאני יודעת שאף אחד פשוט לא יעבור את המיון בדרישות האלה??
מה, אני מנסה בכוח להשאר לבד?
וואלה לא. סתם נמאס לי להתפשר על המצוי במקום לחפש את הרצוי. אבל הנה, מחפשת וזה לא עוזר.
אולי אני סתם מגזימה.... דרמה קווין וזה...
אחותי התחתנה עם מישהו שלא תואם בכלל למה שהיא חשבה שהיא רוצה, והם ממש מאושרים יחד ומתאימים כמו פאזל.
גם מה הלחץ עכשיו...? ישר אני מחפשת מישהו שיהיה מספיק טוב אפילו לחתונה... איפה אני אמצא אחד כזה, ובשביל מה בכלל? תכלס בשביל לא לחזור למעגל הבדידות והחיפושים הזה.
בא לי רק למצוא ולהרגע.

האם אני באמת ארגע כשאמצא אחד כזה? אולי אני עוד לא מוכנה הרי...
אני כל כך נהנית מכל הצומי והחיזורים, כל המשחקים הראשוניים, המחשבות והפרצופים והדרמות, ההתרגשויות של ההתחלה.

אבל להכנס למערכת יחסית עם בנאדם כשמראש אני יודעת שתמשך רק מספר חודשים ותו לא, נראה לי כמו בזבוז זמן ואנרגיות...

אני צריכה טיפול פסיכולוגי וזהו.

יש אנשים שנכנסים לחיים שלנו....
יש גם כאלה שיוצאים מהם.

ויש כאלה, לעתים נדירות, שכשהם נכנסים לחיים שלי, זה מרגיש כל כך טוב ונכון.. בלי לחשוב פעמיים, פשוט קליק כזה מיידי. בום כזה של חיבור.
אז את, אחת מהאנשים האלה. אני ממש ממש שמחה שנכנסת לחיים שלי!!! 3>

ומי שזה מדובר עליה, יודעת מי היא... ;)

I can feel it in the air tonight....

ולא רק הלילה. זה כבר כמה ימים שאני לגמרי כמהה לשם.... ולא לפה.
די נמאס לי לנסוע כל לילה הלוך ושוב... גם אם לפעמים אני חוזרת רק בבוקר, או בצהריים... כל הנסיעות האלה, נמאסו עלי. אני רוצה להיות שם, ולא פה.

הנה הנה אני באה... רק שיגמרו החגים האלה כבר.

לפעמים אני פשוט מצטערת על זה שנכנסתי לפה מלכתחילה..
לכל הקטע הזה, לכל הקהילה.....

רק לעזעזאל, לא יכולה לצאת.

כולנו נשלטים של היצרים שלנו אה? סעמק..