רק אני ואלוהים יודעים כמה פחדתי לפגוש אותך
כמה התכוננתי....כמה דמיינתי את המפגש איתך... כמה חיכיתי....ממש כמו בפעם הראשונה.....
כמה רציתי להמשיך לשמוע את הקול שלך מהטלפון שלי. מגיב על המשימות שלי....כל יום
בלאקוניות הזאת שאני מטורפת עליה....
בקול היחיד בעולם שמצמית אותי ....שחותך אותי ל 10,000 חתיכות זעירות....
והנה הגיע הרגע....
שהרגשתי שאני יכולה מחדש
שאני מספיק חזקה כדי לעמוד בפניך שוב
כדי להבין מחדש שאתה ואין בילתך....
ובשניה וחצי.......מוסרת לך גוף לבן, נקי, מתוח דום בציפייה אליך....
ויודעת שעוד שעה זה כבר יהיה אחרת לגמרי
מפנים ומבחוץ...
אבל לא יודעת עד כמה...
אוהבת לאהוב אותך באותה שעה עד כלות
עד עומק עמקי העצבים החשופים שלי בפניך
הכי חשופה
הכי נמוכה
הכי נושמת
הכי חיה
ואתה...כמו שאתה....
בכל פעם מארגן לי מסיבת הפתעה חדשה....
בכל פעם משתמש יותר....
יותר חזק
יותר עמוק
יותר כואב
ואני נטרפת
יכולה לשחזר כל רגע....כל דקה....כל טיפה וכל מגע.....
צריכה להבין מהר , כאן ועכשיו את הצרכים שלך
ולהענות להם הכי מהר שיכולה
ואחרי זה....כשתלך
אשב רגע......אבכה קצת .....אתגעגע כל כך
ויעבור עוד קצת זמן מהיום הזה .....זמן שיגרום לי להבין.....שלא יודעת מה חשבתי לעצמי....
תכלס.....אני לא ......יכולה בלעדיך.