רע לי.
עד לפני חצי שנה כשהיה לי רע, הייתי אונסת את עצמי.
לפני חצי שנה גם לקחתי אזמל וחתכתי את עצמי תוך כדי אונס עצמי.
נעצתי אותו בי, חתכתי את כל האזור העליון של הרגליים.
תאמינו לי, לא היה דבר בעולם שחירמן אותי יותר מהדם הזולג ממני.
עד שזה המשיך לזלוג עוד ועוד והכתים את המזרון, ככה, כתם גדול.
אני לא אוהבת כתמים, אז ניקיתי את המזרון באטרף ומנעתי מעצמי לישון עד שהוא התייבש.
וזהו, יותר לא אנסתי את עצמי.
לא רציתי יותר.
ואז פגשתי אותו.
והוא אוהב את הגוף שלי, הוא אומר שהציצים שלי הם בין היפים שהוא פגש.
כמו עוד כמה דברים יפים שהוא אומר על הגוף שלי.
ומאז שהזדיינו בפעם הראשונה, אין דבר בעולם שיותר מחרמן אותי ממנו.
ובדרך כלל אני זו שלוקחת שליטה, למרות שהסקס שלנו הוא בעיקר משחקי כוחות בינינו, אנחנו רבים מי יותר חזק ומי מנצח את השני כדי לזיין אותו.
בדרך כלל אני זו שמצליחה.
אבל סתם כי הוא נהנה מזה, לא כי אני באמת יותר חזקה.
ועכשיו אני שוב בדיכאון. לא רוצה לצאת מהבית, או לראות אנשים.
ולא נפגשנו כבר כמה שבועות.
ואני לא ממש חרמנית.
אני כן, אני תמיד חרמנית.
אבל אני לא רוצה לאנוס את עצמי.
אני רוצה שהוא יאנוס אותי.
