הסימן הכחול הוא הסימן החם ביותר

בכל יום, לפחות פעם ביום, איזו יד או שתיים נשלחות מעצמן לאזור החזה ובלי שאני שמה לב מתחילות ללטף את הפטמות.

אני מרגישה שאיכשהו זה המנח הטבעי של הידיים שלי - הציצים.

אני מרגישה שכפות הידיים הן כמו המכסה המתאים לאזור הפתוח הזה שרק רוצה כיסוי כל הזמן.

ולא, לא כיסוי בד.

בטח שלא חזייה, ועדיף כמה שיותר רופף.

אבל גם כשאני לא חרמנית הציצים שלי מחפשים מכסה. והידיים שלי מחפשות משהו להישען עליו.

בלי שאני מודעת לזה בכלל.

וזה יכול לקרות תוך כדי עבודה. זה יכול לקרות תוך כדי קריאת ספר, זה יכול להיות מול הטלוויזיה או בשנייה שאני כמעט נרדמת ופתאום היד מחרמנת לי את הפטמות, והלמטה מתרחב קצת כמו בנשימה עצורה.

ואני מייד חושבת עליו.

הגבר הכי טוב שהייתי איתו אי פעם. 

הוא היחיד שאני רוצה להתנשק איתו. היחיד שזה היה לי נעים איתו.

הוא היחיד שמגע העור שלו היה כזה נעים על העור שלי, שלא רציתי שזה יעבור. רק להישאר שם, במגע שלו. העור הנעים הזה בלי הרבה שיער שחוצץ, ועור רך כל כך שהוא כמעט חמאה.

הוא שונא את העור שלו. אבל הוא לא מבין כמה שהוא נעים. לא פגשתי גבר עם מגע עור כל כך נעים.

והידיים על הפטמות מבקשות מנוחה מהגעגועים אליו, אז אני חוזרת לים, איך שהוא תקע בי אצבעות שם כל כך חזק שהייתי צריכה לנשוך את הכתף שלו שלא אצרח כשגמרתי וכל הדייגים יסתובבו לצפות.

אני חוזרת למיטה שלו לסקס הפרידה שלנו, שזו הייתה הפעם הראשונה והאחרונה ששמעתי אותו גומר כל כך בקול ולא האמנתי שמעכשיו הצליל הזה יהיה לי רק בזיכרון.

ואני חוזרת למיטה שלי לדוגי הראשון שלנו שהרגשתי כל תו ותו מהאיבר שלו בתוכי והפות שלי הפך לבודהה.

ואני חוזרת למטבח שלי מול החלון הפתוח שהוא מרח אותי על השיש ודחף אצבעות חזק כל כך כמו שם בים.

אני חוזרת לגינה שלי, איך שהוא הרים לי את החולצה ושאב אותי אליו, ככה כשכל השכנים יכולים לראות וכמה שזה חירמן אותי. 

אני חוזרת לספה שלו כשניסינו כל מיני תנוחות הזויות שאף אחת מהן לא עבדה אבל זה רק חירמן יותר.

אני חוזרת לכל הזמנים שהוא אהב את הציצים שלי בדיוק בצורה שצריך. הוא האמין שהוא המכסה שלהם.

הוא העריץ אותם. הוא רצה לגעת בהם כל הזמן. רק למשש, ללקק, לשאוב אליו, לינוק אותי, לינוק ממני. הוא רצה את הציצים האלה אצלו. גם אני רציתי אותם אצלו.

אני עדיין רוצה.

ולכן כמעט כל יום הידיים נופלות מהציצים באכזבה, אין מה שמשאיר אותן שם. כי כל החרמנות אליו הופכת להיות רק געגוע צורב ובכי שכמעט מתפרץ ממני.

אהבתי אותו יותר משהייתי צריכה לאהוב.

וככה זה נשאר.

אני חרמנית.אני תמיד חרמנית.

אני אדם חרמן.מאוד חרמן. מדי חרמן.

אני תמיד יותר מדי בשביל כולם.

לא יודעת מה עשה אותי כל כך חרמנית, אם זה טראומות, אם זה גנים, אם זה טבעי ואני פשוט ככה, אין לי מושג.

אבל זה כבר יותר מדי. זה תמיד יותר מדי.

אני חנוקה כבר ואף אחד לא רוצה אותי.

לפחות אף אחד שאני יכולה לסמוך עליו.

את זה אני יודעת שהטראומות עשו, הם השחיתו בי את היכולות הנשגבות שיש לבני מיננו, פשוט לסמוך.

הטראומות השמידו לי את המקום שמוכן להיפגע לפעמים 'כי זה החיים'.

כך שאני שוכבת לילה לילה לבד במיטה.

בוכה מחרמנות.

בוכה מבדידות.

בוכה מהעובדה שבאמת אין לי סיכוי. שאין סיכוי שגבר ישרוד אותי לאורך זמן.

בוכה כי כל מי שמכיר אותי בורח.

כי זאת אני שבורחת, שפוחדת פחד מוות להכניס לחיים שלי אפילו חברים.

ואני פשוט בודדה.

בדידות שחונקת אותי.

וחרמנות שעוד תהרוג אותי.

אני מתה להבין, אבל באמת באמת להבין;

מה התחושה כשנוגעים לכם בזין כשהוא עומד?

יש הבדל בין מגע של עצמיכם למגע של אחר בכם? מהו? הוא רק רגשי או גם פיזי? או שזה אותו הדבר?

מה התחושה הפיזית שלכם לקראת גמירה? זו תחושה רק בזין? בעוד מקומות בגוף? גם בראש? 

מה התחושה של הגמירה? מה זה עושה לכם? מה ההרגשה שיש באותו רגע? 

האם כשאתם מתחילים להתחרמן זה בשביל אותו רגע של גמירה? או שזה פשוט מחרמן מה שקורה ואתם פשוט מתחרמנים ודבר מוביל לדבר?

אני מתה להבין אם הזרמים האלה שאתם מדברים עליהם, הם אותם זרמים כמו שיש לי כשנוגעים לי בציצים, משחקים לי בפטמות. מתה להבין אם הקולות שאתם מוציאים יוצאים מאותו המקום כמו שלי, בלתי נשלט?

מתה להבין מהי ההנאה הזו שלכם, כמה הרגש קשור אליה ואם.

כמה שיותר תפרטו, ככה אני אולי אתקרב לתשובה.

תודה מראש:)

הוא לקח אותי לחוף הים.

בערב. ברוגע. בחרמנות שיא.

בתור יצור חופשי, אני לא מסתדרת עם בגדים.

בטח שלא בתוך מים.

נכנסתי בלי חלק עליון, לא אכפת לי שיש דייגים ליד ועוד כמה זוגות חרמנים.

את החלק התחתון הורדתי בפנים.

הוא קשר את המכנס שלי לרגל שלו והתחיל לשחק לי בפטמות.

אני מאוהבת בכמות האהבה שלו לציצים שלי.

גם הוא הוריד חלק תחתון בתוך המים, וסעמק, הזקפה שלו. גם בה אני מאוהבת.

הוא שיחק בי בפטמות, בשפתיים, בפות, הוא חיבק אותי ביד אחת והחדיר לי אגודל ביד שניה.

חיככתי את הפטמות שלי בשלו תוך כדי שאני מתענגת על תחושת האצבעות שלו בתוכי.

אני רגילה להיות קולנית והוא לא הפסיק להשתיק אותי, אוקי, את ערומה במים ואני מאונן לך, אבל אל תודיעי את זה לכל מי שלא שם לב.

צודק.

אז עשיתי כמיטב יכולתי לשתוק.

השפרצתי שם. 

בעירום. 

בתוך מי הים.

כשסביבינו שלושה דייגים ושלושה זוגות חוץ ממנו.

זה היה תענוג.

עונג אמיתי. אושר. 

איזה ערב קסום.

ואכן, הצבע הכחול על הציצי הוא הצבע החם ביותר.

אתם מקבלים הודעות על תגובות לתגובות שלכם?

כי אני לא.

והייתי שמחה לדעת שהגיבו לי על תגובות מסוימות שלי.

מכירים את ה - קצת קצת חרמנות הזו?

שאפשר להתעלם ממנה ולהמשיך בחיים כרגיל,

ואפשר גם שלא?

כזו שאם תחרמנו את עצמכם, או מישהו יחרמן אתכם -

זה יקרה כל כך בקלות, שכל דבר יכול לגרום לזה?

אז ככה אני עכשיו.

אני אוהבת את הפטמות שלי.

לרוב אני מתחילה ללטף אותן סתם כי הן קורצות לי בעין. ורודות ויפות כאלה. איך אפשר שלא לשלוח יד?

ואז כשאני נוגעת, אני שוקעת בנעימות שלהן.

כמו ליפול על פוך ממש טוב, מנוצות אווז אמיתיות מאירופה של פעם.

ומהר מאוד אני מחרמנת אותי.

קוראת לו בשמו.

מעלה יד שניה לפטמה שניה.

מאוננת אותן עד לצעקה שמגיעה כשהדגדגן שלי מגורה רק מהעובדה שליטפתי את הפטמות.

הריח שלו נשאר כאן ואני לא רוצה להחליף את הסדין.

לרוב אחרי סקס אני מחליפה מצעים.

אני לא אוהבת לכלוך, לא של זיעה ולא של גמירה.

נשית, או גברית, זה לא משנה.

אני אוהבת שנקי.

ריח של כביסה.

היום אני אוהבת את הריח שלו.

הריח שמזכיר לי את הסקס הכי טוב שהיה לי בחיים.

מי ידע שאנחנו יודעים לזוז ככה?

מי ידע שאני יודעת לזוז ככה?

לא חשבתי שהתנוחה הזו תהיה לי נוחה.

אבל היא לא היתה רק נוחה, היא היתה קסומה.

היא היתה הדובדבן שבקצפת.

הגן עדן של הסקס.

לא חשבתי שזה מציאותי לגמור ביחד.

אבל זה אשכרה קרה לנו, פעמיים.

סשן אחרי סשן, היינו מתואמים להפליא.

גמרנו יחד.

והוא לא יצא לסיגריה הפעם.

הוא נתן לי להרגיש את הגוף שלו, רגוע.

הוא נתן לרוגע שבגוף שלי מקום לחיות בו.

והריח של הסשן הזה הפך לריח גן עדן בשבילי.

טוב, זה יקח יותר מיומיים, שוב.

נראה כאילו היקום מתנגד שנפגש.

אבל היקום עוד לא מכיר אותי.

אני עקשנית.

ויש לי ביצים של שור.

לא אני אמרתי, ככה אחותי אומרת עלי.

אני עוד אגיע אליו, וניפגש.

ונזדיין.

כמו שצריך.

כמו שאני רוצה.

וכמו שהוא רוצה.

אנחנו נקשור אחד את השניה.

ונריב.

ונזיין.

ונדפוק בלי חשבון אחד את השניה.

כל היום, בלי הפסקה.

והיקום המזוין?

שילך להזדיין.

זה כנראה חסר לו.

אז אנחנו הולכים להזדיין שוב.

אני מתרגשת.

פתאום אני חרמנית שוב.

בא לי לתת לו את כולי.

בא לי לתת לו לעשות מה שהוא רוצה בי.

בא לי להצליח לא לזנק עליו מחרמנות ולעשות בו מה שבא לי.

כי מה שבא לי זה שהוא יזנק עלי ויעשה בי מה שבא לו.

ואם בא לו לקשור אותי, בא לי להצליח לאפשר לו.

ואם בא לו לחסום לי את העיניים, בא לי להצליח לאפשר לו.

ואם בא לו לכבול לי את הפטמות בצובטי פטמות בנוסף להכל, על זה אני בטוח אזרום.

בא לי שהוא יפשיט אותי.

בא לי שהוא יתרגש מזה, בא לי לראות אותו מתרגש מכל בגד שיורד.

ובא לי שהוא יתפוס אותי.

שיחדור אלי ללא הכנה.

שיזיין לי ת'צורה.

שידפוק אותי ללא חשבון.

שיזרוק אותי למיטה על הבטן ויתפוס לי את הראש על המזרון.

שיכנס אלי ככה וידפוק אותי בטירוף של חיה.

בא לי להשפריץ מזה.

כל כך בא לי להצליח סשן כזה.

בא לי שיוריד את הקונדום, שיגלגל אותי חזרה על הגב, ויתן לי לצפות בו גומר, גם בפנים שלו וגם בהשפרצה.

בא לי שישפריץ על הבטן התחתונה שלי.

בא לי קצת על שיער הערווה שלי, שיהיה כמעט מסוכן שיכנס פנימה.

בא לי את החיוך שלו של אחרי.

ואולי שירד לנשק אותי קצת בפות, להרגיע את הרוחות.

שישכב לידי ויחבק אותי.

שלא יהיה לחוץ לצאת לסיגריה של אחרי סקס.

שיחבק אותי ויתן לי את המגע הזה של הגופים הרגועים.

שיחבק אותי ויעשה לי נעים.

שישלח את היד אל הפות שוב, וסתם יגע בשביל הכיף.

שיחבק אותי ויתן לי לבכות.

בא לי להצליח לבכות.

בא לי אותו כבר,

יומיים זה הרבה לחכות.