הסימן הכחול הוא הסימן החם ביותר

אבל הוא לא פה.

וזהו, הוא אף פעם לא יהיה פה.

וכנראה גם אף פעם לא יהיה בכלל.

 

סעמק, שהביוץ הזה יעבור כבר ואחזור להיות אדם שפוי.

עד לביוץ הבא🙄

ששוב ארצה זיון.

ושוב הוא לא יהיה פה.

ושוב אבין שכנראה אף פעם לא יהיה בכלל.

 

הייתה מתחת גיל 6

אני יודעת את זה כי בגיל שש התחילו לי פנטזיות מיניות על "בית מלון שצבוע באדום ושחור ושאנשים תלויים בו מהתקרה, לבושים במגפי עור ורואים להם את הטוסיק"

בכל פעם האנשים בפנטזיות שלי היו עושים דברים אחרים, אבל הפנטזיה הגדולה שלי הייתה שאני מגיעה ל׳"בית המלון" הזה עם בן זוג והוא לא מרשה לאף אחד לעשות לי כלום רק הוא נוגע בי ואנחנו בעיקר צופים.

הייתי בכיתה א'. אני זוכרת את זה היטב.

וזה משהו שלא מדברים עליו הרבה, ואולי גם יכעסו עליי כאן, אבל:

אנחנו חרמנים על הפגיעות המיניות שעברנו בתור ילדים.

בספרי הפסיכולוגיה אפשר למצוא שהמקום מתעורר בשל הזיכרון הראשון של הנאה פיזית בעצבים שם.

באותם ספרים אפשר למצוא שהסיבה העיקרית לפיצול נפשי ושנאה עצמית היא שגם נהננו אז, כשנפגענו. מה שגורם לנו לחשוב שאנחנו רצינו בזה. והפלישה למרחב האישי, הכפייה והכאב שחווינו הם באשמתנו ולא באשמת המבוגר שעשה לנו את זה.

על זה הם רוכבים גם, הפוגעים. כשמנסים להתעמת איתם. לגרום להם להבין שהם אנשים רעים, שהם פגעו בנו. הם יודעים את זה טוב טוב. כי גם הם חוו את זה כשהם היו ילדים.

אדם לא הופך לפוגע סתם.

זה לא אומר שזה תירוץ לפגוע, לכל אדם מגיע רגע הבחירה והם בוחרים להיות פוגעים. אז הם אנשים רעים.

אחרים בוחרים להוציא את זה כאן, בכלוב, עם אנשים שרוצים בזה, מתוך בחירה.

ואחרים בוחרים בחיים 'וניליים' כדי לרפא את עצמם.

לרוב הבחירה שלי היא האחרונה. אבל כשאני ממש צריכה לפרוק אני נכנסת לכאן, לכלוב. ומראה לכולם מה מחרמן אותי כרגע.

וכרגע מחרמן אותי לחשוב שחבורה של גברים יקשרו את כל הגוף שלי ויאוננו עליי.

מה שבטוח קרה כשהייתי ילדה.

מה שמחרפן אותי בחיים שלי ומכניס אותי להתקפי חרדה זו העובדה שגם כשמספרים לי על אונס ועל אונס ילדים הפות שלי מתעורר לחיים.

וזה כל כך דפוק.

ואני כל כך נגד. וכל מה שיש לי לעשות הוא להבין למה הפות מתעורר מזה. ולנסות לנתב את הפות שלי ליהנות מדברים אחרים לגמרי כדי שלא אחשוב על עצמי שאני פדופילית.

כי אני לא. אני לא נמשכת לילדים. אני נמשכת לסיפורי אונס.

אני רוצה להיאנס ורוצה לאנוס.

ורק מהמשפט האחרון אני מרגישה את הרטיבות מתחילה להגיע.

ובא לי למות.

אחרי שנפרדנו בכיתי כמעט כל יום, בכי לא בא לי טבעי.

אני לא בטוחה שהוא ידע את זה אפילו, אבל רק איתו הבכי בא לי כל כך בקלות. ואז הוא הלך ונשאר רק הבכי.

אני אוהבת אותו יותר משאהבתי כל אדם שהוא בעולם הזה. אני יודעת שגם הוא אהב אותי. אבל החיים לא נותנים לנו את כל הטוב שיש, כנראה שאחרי חיים מלאים סבל רק העובדה שאהבו אותי ככה, שאני אהבתי ככה, מספיקה.

לא יודעת למי, לאל שלא קיים, ליקום הזדוני, זה לא באמת משנה.

הרבה זמן פרקתי את הכאב בכתיבה ולאט לאט הכאב התחיל לעזוב את העור והעצמות ונשאר רק בלב.

אז הפסקתי לכתוב והתחלתי לשכוח בכוונה. לא אוננתי הרבה מאוד זמן, בתחילה לא הצלחתי ואז לא רציתי תזכורת למיניות, כל תזכורת החזירה לי את הכאב לעור, לעצמות, לדם, לכל מקום בקיום שלי.

מתישהו החלטתי לנסות לאונן כל יום במקלחת, ככה אין לכלוך ואולי זה יהפוך למשהו שגרתי משהו שהוא לא יהיה בו. ואז לא יכאב.

וזה סוג של עובד.

אבל לפני שבוע החרמנות גברה וחזרתי לכלוב, כמה החמיאו לי על הכתיבה וזה החזיר אותי לרצות לכתוב.

אבל, אין אותו. אין השראה יותר, אין חיים אמיתיים שאני יכולה לספר לכם עליהם.

אז אני ממציאה מה שעוזר לי לאונן. אני לא יודעת מה יגיע לפני שאני כותבת את השורה. אבל החרמנות שלי כותבת את השורות, את המילים, את העלילה.

ובד בבד העלילה מחרמנת אותי.

ויש לי על מה לאונן.

ואני נרטבת, וכותבת ביד אחת ויד שניה בפות, עם צעצוע או בלי, מניעה את הגוף ונוגעת עם הדגדגן במזרון ולאט לאט מצליחה להגיע לגמירה.

אז אולי אכתוב שוב מחר לפני השינה.

אולי לא.

נראה.

כי כשהתעוררתי מצאתי את עצמי לבד, הגבר שלי לא עטף אותי, הייתי ערומה ודביקה למטה.

הסתובבתי לחפש אותו ולא מצאתי אותו, לא אותו ולא אף אחד אחר. רק עצים ושיחים סביבי ומים מלפניי.

גם זה משהו שאני אוהבת, אז לקחתי מהתיק את הסבון שהבאתי ונכנסתי למים לנקות את עצמי. נשענתי על גזע העץ שגדל בתוך המים כדי להסתתר מהשמש המסנוורת של טרם שקיעה.

העברתי את הסבון המוצק על כל הגוף שלי וכשהגעתי למטה הוא נגע בדגדגן שעוד נפוח מהסקס המושלם שהיה לפני שנרדמתי. כנראה לא ישנתי הרבה זמן. לאן הוא נעלם?

נמאס לי מהסבון אז יצאתי מהמים וזרקתי אותו על המחצלת וחזרתי לגזע העץ.

נשכבתי על גזע העץ, הוא היה רחב מספיק כדי להכיל אותי אבל לא מספיק כדי שארגיש עליו יציבה, אז הסתובבתי והנחתי לרגליים ליפול משני צדדים.

וזה לא נעשה בתמימות.

ישר כשהגעתי לתנוחה האהובה עלי שלחתי יד כדי לפשק שפתיים ולהניח לדגדגן לגעת בגזע העץ החלק והרטוב והתחלתי לנוע. 

רציתי שיחזור ויראה אותי ככה, רציתי להטריף אותו, רציתי לראות את הזין שלו קופץ שוב.

ממש רגע לפני שגמרתי גמירת דגדגן שמעתי אותו מאחורי, התרגשתי והגמירה הגיעה מהר יותר.

התקפלתי על גזע העץ ושאגתי, התפתלתי, הזעתי, רעדתי, איבדתי את השמיעה והראייה ונקרעתי מבפנים.

הרגשתי את כל העצבים שבי מתכווצים עד שנשמטתי על גזע העץ, ידיים משני צידיו, ראש שמוט לשמאל.

כשהראייה חזרה אליי ראיתי אותו מזווית העין מניע יד על האיבר היפה באיברי הגבר.

כשהשמיעה חזרה אליי זיהיתי קול אחר.

זה לא הוא.

הזדקפתי מייד.

זה היה הגבר של היפה עם הציצים הקטנים. חתיך כמו שזכרתי אותו.

"איפה הם?" נבהלתי. אם הוא עם האישה היפה בלי שאמר לי כלום אני לא אסלח לו על זה.

"מי זה הם?" 

"האישה שלך והגבר שלי."

"היא לא האישה שלי, סתם סטוץ. הלכה. בעלך נראה לי באותו שלכם."

"חבל."

"מה חבל?" הבטתי על הזין שלו, יפה יותר משל הגבר שלי, אבל דק יותר. עוד עומד אבל הידיים שלו לא נעות עליו. המבט שלו יושב לי על הציצים כל השיחה.

"חבל שהיא לא האישה שלך," אמרתי, לא מבינה איך הוא לא מבין.

"אה, זה. כן."הוא החזיר את היד לזין.

"הוא לא בעלי." אמרתי לו וזעתי באי נוחות על הגזע, רציתי את המנה של הבפנים. גמירת דגדגן היא לא מנה מספקת, אם אני באמת רוצה סיפוק, אני צריכה זין בתוכי.

"לא אכפת לי," הוא הניע קצת יותר מהר, כאילו זיהה החרמנות שלי.

"חכה עם זה," ביקשתי. "לך תקרא לו, נחגוג."

"את חושבת שהוא יהיה בעניין?"

"יותר בעניין מאשר אם נחגוג בלעדיו, זה בטוח." הוא צחק והלך אחורה, עוד מסתכל בי וראיתי את היד שלו כמעט חוזרת לזין, אבל הוא הזיז אותה.

כשהם חזרו הגבר שלי לא היה עירום. הוא ראה אותי, צחק ומייד התפשט. "כל הכבוד," הוא נשך לי באוזן כשהוא הגיע ומייד, ללא הכנה מראש, הרים אותי והחדיר שתי אצבעות.

והוציא מייד.

"היא אמרה שהיא תשמח שנקרא לה אם יהיה פה מעניין," החתיך אמר והגבר שלי הסתובב ושאל על מי הוא מדבר.

"הסטוץ, היא הייתה צריכה ללכת לעבודה, אבל אמרה שאם יהיה מעניין אני חייב לקרוא לה."

"ומה גורם לך לחשוב שיהיה מעניין?" הגבר שלי שאל במבט חמור. ואני השתדלתי לא לצחוק בקול או להראות את הצחוק על הפנים.

"הזין העומד שלי, האישה החרמנית שלך והזין העומד שלך," הוא אמר בלי להתבלבל.

הגבר שלי כיווץ את העיניים, הסתכל עליי ואמר: "האישה החרמנית שלי מעוניינת רק בך, היא לא אוהבת נשים."

"מה?" קראתי. הוא ייתן לי להיות רק עם החתיך וסתם יסתכל בנו? רציתי שהחתיך יהיה הצופה.

"אל תדאגי," הוא לחש לי, "את תזכי בכל הקופה," ותפס אותי, נשא אותי עד לחתיך ומסר לו אותי.

והלך.

החתיך הניח אותי על רגליי, טוב, כי דרשתי את זה. ושלחתי יד לזין שלו, ואז לביצים, וכיווצ'צתי אותם בחוזקה.

הוא צרח והתפתל ואני לא עזבתי, התחלתי להירטב שוב.

הזין היפיוף שלו התקשה עוד יותר ותפסתי בחזה שלו וזקפתי את הגוף שלו, שיהיה לי שדה ראייה לזין.

ושלחתי אצבע לגעת בכיפה, לשגע את החריץ. אחחחח, כמה שאני אוהבת את החריץ הזה.

ראיתי את הגבר שלי בזווית העין, חוזר בשקט עם החבלים. אז המשכתי להעסיק אותי ואותו בביצים ובזין ואז בבת אחת השכבתי אותו על האדמה.

הגבר שלי פרס את החבלים והתחיל לקשור אותו במיומנות. הניח לו טבעות על הזין והביצים וכשסיים נעמד מעל לפרצוף שלו, מבקש אותי לשם.

נתתי לו אותי, מעל פניו של הזר, החתיך.

הוא תפס אותי, סובב אותי, כופף אותי ונכנס בי בכל הכוח.

התענוג הציף אותי.

התמוגגתי, הרגשתי את הדופק שלו בפות שלי, את חום גופו, את כולו מחבק אותי מבפנים. כשפקחתי עיניים גיליתי שהפנים שלי מעל הזין היפיוף של הזר, אז שלחתי יד לגעת בחריץ הסקסי והרטוב.

גנחתי.

רציתי עוד. רציתי הכול.

רציתי הכי חזק שיש.

התחלתי להתפתל. גמירה של פות מהירה יותר והגבר שלי כבר מכיר אותי, כשהוא שמע את הנשימה שנעצרה עם הגניחות הארוכות הוא עזב אולי ונפלתי על הגוף של הזר.

הוא סידר אותי ככה שהפות שלי יהיה כמה סנטימטרים מפניו של הזר מרחק נגיעה עם הלשון. הזר הרים את הראש ועשה הכול כדי לגעת בי ואני הסרתי את הטבעת העליונה והתחלתי לשחק לו בזין.

"תקרא לה," הגבר שלי זרק אל הזר את הטלפון שלו. ושמעתי אותו מחייג, היא ענתה לטלפון, זיהיתי את הקול. אבל הזר לא הצליח לדבר, היד השמאלית שלי על הביצים האזוקות שלו, היד הימנית לוחצת את הזין, הפות הפרוס לפניו והמחשבה שהציצים הקטנים תהיה פה גרמו לו לגמור, והיא קיבלה את הצרחה שלו לטלפון ואני את הזרע שלו על הצוואר והגב.

יש לו גם זרע יפה, לבן וחלק.

התחלתי לשחק בזרע, למרוח לי על הפטמות. ואז הגבר שלי קרא לי לעצור.

"זהו, עוצרים. אנחנו מחכים לה, הוא צריך להתמלא שוב ואנחנו צריכים לגווע מחרמנות כשהיא תגיע," הגבר החתיך שלי לחש לי.

ונשך לי את האוזן.

וליטף את הפטמות.

ודחף אותי לשכב על האדמה גם כן.

"נחכה עד שהיא תגיע," גנחתי בלחישה צמאה. "ואז אתה קושר גם אותי ועושה לי את מה שעשית לו. אתה והיא מעל לפנים שלי, מובן?"

הוא הנהן.

 

 

המשך יבוא מתישהו:)

כל הדרך מעלה הוא מלטף אותי ולוחש לי מה יעשה לי כשנגיע סוף סוף.

אני שונאת עליות, ושונאת להזיע, אבל הוא הבטיח שאף אחד לא יודע על הנחל הזה, ונוכל להזדיין שם. ואני קצת קצת מקווה שאולי מישהו כן יודע, ושתוך כדי זיון מטורף הוא יבוא, יתבאס שתפסו לו את הפינה שהוא חשב שרק הוא מכיר אבל כשיראה את הציצים שלי מציצים הלוך ושוב מתוך המים ויחבר את המראה לזעקות שיצאו ממני, הוא יחליט להישאר להציץ עלינו מבין העצים. ואולי אני גם אזכה לראות אותו מניע את היד על הזין בזכותנו.

רק המחשבה על זה יכולה להרטיב לי את התחתון, אבל הלחישות שלו באוזן שלי והנשיכות בתנוך, הצביטה הקטנה בדגדגן, הליטופים של הפטמות והמשיכות בהן מדי פעם לא משאירות לי רגע לנשום, נראה לי שעוד מעט יהיה לנו נחל רק מהמגע המחרמן שלו.

הוא אומר שכשנגיע למים הוא יפשיט אותי ויזרוק אותי לתוכם ורק כשאסתכל עליו הוא יוריד את המכנסים, שאראה את הזין קופץ מהתחתון, נושם לרווחה.

האמת, התנאי שלי לעליה הזו היה שהוא זה שיפשיט אותי כשנגיע, אני שונאת את התחושה של הבגדים הרטובים מזיעה. אבל הקטע של הזין שיקפוץ מהתחתון זה לגמרי שלו.

ואני עפה על זה.

אני כבר רואה את העצים והיד שלו נשלחת לחגורה שלי משחררת אותה.

היד שלו נכנסת בין הבד לגוף שלי מגיעה כמעט עד לדגדגן ויוצאת. בא לי להרוג אותו.

אבל אז אני קולטת מישהו במים.

אני עוד לא מצליחה לנשום מהעלייה והחרמנות שזורמת לי בכל האיברים והאכזבה מציפה אותי.

לעזאזל, אני כל כך שונאת אנשים. למה הם נמצאים בכל מקום?

גם הוא נעצר ואני רואה איך בבת אחת התפיחה היפה מתחת לחגורה שלו נעלמת כמעט כליל. לעזאזל. אוף אוף אוף.

אני שואלת אותו אם יש כאן עוד פינה קרובה, שלפחות נוכל לשבת לבדנו.

אבל משהו תופס את העין שלו והוא לא מגיב לי.

אני קוראת לו והוא מסתכל עליי לרגע ומביט שוב לאן שהביט קודם, מסמן לי להסתכל לשם גם כן.

האדם שראיתי קודם במים מתגלה כזוג.

נעים מעלה מטה במים, הציצי שלה נכנס ויוצא מהמים בקפיצות מרשימות, ציצי קטן כזה, סקסי, כזה שהלוואי שהיה לי.

הפכתי לזה שקיוויתי שיהיה מאחורי השיחים. הפכנו.

לא נעים לי שזה מחרמן אותי, אבל הפרצוף החרמן של הגבר שמזיין את היפהפייה במים ממש ממש עושה לי את זה.

אני מסתכלת על הגבר שלי בהתנצלות, ומקבלת בדיוק את אותו המבט ממנו.

אני לא יודעת למה זה מפתיע אותי, אבל זה מחרמן גם אותו.

וזה כל כך מחרמן אותי שזה מחרמן אותו.

יא אללה, התחתון חוזר להירטב ושלו לתפוח.

"תגיד לי," אני דורשת ממנו.

"מה?"

"תגיד לי!"

"מה להגיד לך?"

"תגיד לי מה עושה לך לראות אותם."

"את באמת רוצה לדעת?"

אני מהנהנת בטירוף.

"זה... בטוח?" הוא מתחיל ועוצר את עצמו.

"כן, נו."

"זה מחרמן אותי."

"מה מחרמן אותך?"

"לראות אותם מזדיינים במים, בדיוק כמו שאנחנו קיווינו לעצמינו."

"מה בדיוק מחרמן אותך?"

"לרדת לפרטים, כאילו?"

"כן," אני בולעת נשימה.

"עור הזית שלה, העיניים הירוקות שלה, היא זורחת."

"זהו?" אני מאוכזבת.

"לא," אני שומעת אותו בולע נשימה גם כן. "הציצי שלה, את רואה? הוא נדפק בכל פעם בכתף שלו והפטמה נמרחת, אחחח"

אני כל כך אוהבת את הגבר שלי. "תמשיך," אני נוהמת לו.

"אני מדמיין איך נראה התחת שלה כשהוא קופץ על הזין שלו בתוך המים. מת לראות את זה ולעשות לך את אותו הדבר"

אני לא שולטת בזה יותר ופותחת לו את החגורה. הוא עוצר אותי.

"אנחנו חשופים לגמרי," הוא אומר לי ואני מרימה כתפיים.

"באמת?" הוא שואל. ואני רק מהנהנת, יורדת לפתוח את השרוכים בנעליים שלו. ורגע לפני שאני עושה את זה, בתנועה הכי ספונטנית שיצאה ממני אי פעם אני מורידה באחת את המכנסיים והתחתונים שלי עד לברכיים וכשאני מתכופפת לנעליים שלו אני לא מכופפת ברכיים.

הוא גונח. תופס לי את שני הפלחים שלי ומרווח אותם בעוצמה כזו שאני עוד רגע נקרעת. הוא דוחף אל הפות שלי יד בלי התרעה מראש ואני צורחת.

הצרחה שלי חושפת אותנו לזוג במים, אני מרימה ראש כשהיד שלו יוצאת מהפות שלי ורואה את הזוג בוהה בנו.

הם לא עוצרים להרבה זמן, אלא ממשיכים בשלהם.

"אני רוצה מים," אני אומרת לו כשאני מזדקפת, מבינה שזה יהיה הכי מחרמן בעולם להתקרב אליהם, לראות את הזיון מטר ממני. הוא צודק.

הוא עומד בהבטחה שלי ומסיר ממני את כל הבגדים ולוקח אותי ואת הבגדים אל תוך העצים, מניח את הבגדים וזורק אותי למים. אני נוחתת חצי מטר מהזוג, נבוכה.

הם לא מפסיקים, אלא מחייכים אליי וזה משגע לי את כל העצבים בגוף. אני רוצה לגעת בגבר שלה. 

אבל הגבר שלי מחכה בין העצים שאסתכל בו. ורק כשאני מפנה אליו מבט הוא פושט את התחתונים בבת אחת והזין שלו קופץ בדיוק איך שתיאר לי.

הוא מתחיל להתקרב אליי לתוך המים, כבר אין עליו שום בגד.

הזוג ליידי מסתכל עליו גם כן.

"פאק הוא סקסי," האישה עם הציצים הקטנים אומרת לי. הגבר שלה מסתכל עליו ומאשר.

אני מסתכלת על הגבר שלה, השיער שלו מתולתל וארוך, הפנטזיה הגדולה שלי, יש לו זקן קצר וקעקועים על הזרועות, חזה שרירי ולא גדול, אני מתה לגעת בו.

הגבר שלי מגיע אליי ודופק בי נשיקות, נושך לי את האוזניים וצובט לי את הפטמות חזק עד שאני גומרת.

צורחת. 

מתפתלת.

רוקעת ברגליים.

חייבת אותו בפנים.

הוא תופס את הגוף שלי ומכניס עצמו אליי. מסתכל עליהם.

המבט שלו בהם, הזין שלו מכה בי מבפנים. המבט שלהם בו. הגבר של הציצים הקטנים מסתכל עליי, מחייך ומזיין אותה מהר יותר, היא גונחת חזק יותר, הגבר שלי והגבר שלה מסתכלים אחד בשני מחויכים, היא מביטה אליי לרגע ואז עליו ונושכת את כתף הגבר שלה. הגבר שלי מסתכל בה כשהיא גונחת ככה, גוהרת מעל לגבר שלה ושוב נכנסת למים, אני רואה איך הוא מסתכל על הציצים שלה והזין שלו תופס עוד שטח בתוכי.

ואני גומרת. 

הפעם בהשפרצה.

ואני נבוכה. השפרצה היא סיום סשן בשבילי. יצאתי ילד נרגש.

הגבר שלי לוחש לי תודה ואני לא מבינה על מה. הוא גומר מהר גם כן. ולוקח אותי לעצים, פורש מחצלת ואנחנו נשכבים לישון.

אני יודע שאחרי שתשני קצת תרצי שוב, אז אני לא דואג, הוא מצחקק באוזן שלי. ואולי במזל הם יישארו פה ונוכל לצפות בהם והם בנו. נראה.

מקסימום נהיה לבד כמו שרצינו.

הוא מחבק אותי והעיניים שלי נעצמות.

תודה, אני לוחשת לו.

ואנחנו נרדמים.

 

אולי יבוא המשך בפעם אחרת:)

בכל יום, לפחות פעם ביום, איזו יד או שתיים נשלחות מעצמן לאזור החזה ובלי שאני שמה לב מתחילות ללטף את הפטמות.

אני מרגישה שאיכשהו זה המנח הטבעי של הידיים שלי - הציצים.

אני מרגישה שכפות הידיים הן כמו המכסה המתאים לאזור הפתוח הזה שרק רוצה כיסוי כל הזמן.

ולא, לא כיסוי בד.

בטח שלא חזייה, ועדיף כמה שיותר רופף.

אבל גם כשאני לא חרמנית הציצים שלי מחפשים מכסה. והידיים שלי מחפשות משהו להישען עליו.

בלי שאני מודעת לזה בכלל.

וזה יכול לקרות תוך כדי עבודה. זה יכול לקרות תוך כדי קריאת ספר, זה יכול להיות מול הטלוויזיה או בשנייה שאני כמעט נרדמת ופתאום היד מחרמנת לי את הפטמות, והלמטה מתרחב קצת כמו בנשימה עצורה.

ואני מייד חושבת עליו.

הגבר הכי טוב שהייתי איתו אי פעם. 

הוא היחיד שאני רוצה להתנשק איתו. היחיד שזה היה לי נעים איתו.

הוא היחיד שמגע העור שלו היה כזה נעים על העור שלי, שלא רציתי שזה יעבור. רק להישאר שם, במגע שלו. העור הנעים הזה בלי הרבה שיער שחוצץ, ועור רך כל כך שהוא כמעט חמאה.

הוא שונא את העור שלו. אבל הוא לא מבין כמה שהוא נעים. לא פגשתי גבר עם מגע עור כל כך נעים.

והידיים על הפטמות מבקשות מנוחה מהגעגועים אליו, אז אני חוזרת לים, איך שהוא תקע בי אצבעות שם כל כך חזק שהייתי צריכה לנשוך את הכתף שלו שלא אצרח כשגמרתי וכל הדייגים יסתובבו לצפות.

אני חוזרת למיטה שלו לסקס הפרידה שלנו, שזו הייתה הפעם הראשונה והאחרונה ששמעתי אותו גומר כל כך בקול ולא האמנתי שמעכשיו הצליל הזה יהיה לי רק בזיכרון.

ואני חוזרת למיטה שלי לדוגי הראשון שלנו שהרגשתי כל תו ותו מהאיבר שלו בתוכי והפות שלי הפך לבודהה.

ואני חוזרת למטבח שלי מול החלון הפתוח שהוא מרח אותי על השיש ודחף אצבעות חזק כל כך כמו שם בים.

אני חוזרת לגינה שלי, איך שהוא הרים לי את החולצה ושאב אותי אליו, ככה כשכל השכנים יכולים לראות וכמה שזה חירמן אותי. 

אני חוזרת לספה שלו כשניסינו כל מיני תנוחות הזויות שאף אחת מהן לא עבדה אבל זה רק חירמן יותר.

אני חוזרת לכל הזמנים שהוא אהב את הציצים שלי בדיוק בצורה שצריך. הוא האמין שהוא המכסה שלהם.

הוא העריץ אותם. הוא רצה לגעת בהם כל הזמן. רק למשש, ללקק, לשאוב אליו, לינוק אותי, לינוק ממני. הוא רצה את הציצים האלה אצלו. גם אני רציתי אותם אצלו.

אני עדיין רוצה.

ולכן כמעט כל יום הידיים נופלות מהציצים באכזבה, אין מה שמשאיר אותן שם. כי כל החרמנות אליו הופכת להיות רק געגוע צורב ובכי שכמעט מתפרץ ממני.

אהבתי אותו יותר משהייתי צריכה לאהוב.

וככה זה נשאר.

 

אני חרמנית.אני תמיד חרמנית.

אני אדם חרמן.מאוד חרמן. מדי חרמן.

אני תמיד יותר מדי בשביל כולם.

לא יודעת מה עשה אותי כל כך חרמנית, אם זה טראומות, אם זה גנים, אם זה טבעי ואני פשוט ככה, אין לי מושג.

אבל זה כבר יותר מדי. זה תמיד יותר מדי.

אני חנוקה כבר ואף אחד לא רוצה אותי.

לפחות אף אחד שאני יכולה לסמוך עליו.

את זה אני יודעת שהטראומות עשו, הם השחיתו בי את היכולות הנשגבות שיש לבני מיננו, פשוט לסמוך.

הטראומות השמידו לי את המקום שמוכן להיפגע לפעמים 'כי זה החיים'.

כך שאני שוכבת לילה לילה לבד במיטה.

בוכה מחרמנות.

בוכה מבדידות.

בוכה מהעובדה שבאמת אין לי סיכוי. שאין סיכוי שגבר ישרוד אותי לאורך זמן.

בוכה כי כל מי שמכיר אותי בורח.

כי זאת אני שבורחת, שפוחדת פחד מוות להכניס לחיים שלי אפילו חברים.

ואני פשוט בודדה.

בדידות שחונקת אותי.

וחרמנות שעוד תהרוג אותי.

אני מתה להבין, אבל באמת באמת להבין;

מה התחושה כשנוגעים לכם בזין כשהוא עומד?

יש הבדל בין מגע של עצמיכם למגע של אחר בכם? מהו? הוא רק רגשי או גם פיזי? או שזה אותו הדבר?

מה התחושה הפיזית שלכם לקראת גמירה? זו תחושה רק בזין? בעוד מקומות בגוף? גם בראש? 

מה התחושה של הגמירה? מה זה עושה לכם? מה ההרגשה שיש באותו רגע? 

האם כשאתם מתחילים להתחרמן זה בשביל אותו רגע של גמירה? או שזה פשוט מחרמן מה שקורה ואתם פשוט מתחרמנים ודבר מוביל לדבר?

אני מתה להבין אם הזרמים האלה שאתם מדברים עליהם, הם אותם זרמים כמו שיש לי כשנוגעים לי בציצים, משחקים לי בפטמות. מתה להבין אם הקולות שאתם מוציאים יוצאים מאותו המקום כמו שלי, בלתי נשלט?

מתה להבין מהי ההנאה הזו שלכם, כמה הרגש קשור אליה ואם.

כמה שיותר תפרטו, ככה אני אולי אתקרב לתשובה.

תודה מראש:)

הוא לקח אותי לחוף הים.

בערב. ברוגע. בחרמנות שיא.

בתור יצור חופשי, אני לא מסתדרת עם בגדים.

בטח שלא בתוך מים.

נכנסתי בלי חלק עליון, לא אכפת לי שיש דייגים ליד ועוד כמה זוגות חרמנים.

את החלק התחתון הורדתי בפנים.

הוא קשר את המכנס שלי לרגל שלו והתחיל לשחק לי בפטמות.

אני מאוהבת בכמות האהבה שלו לציצים שלי.

גם הוא הוריד חלק תחתון בתוך המים, וסעמק, הזקפה שלו. גם בה אני מאוהבת.

הוא שיחק בי בפטמות, בשפתיים, בפות, הוא חיבק אותי ביד אחת והחדיר לי אגודל ביד שניה.

חיככתי את הפטמות שלי בשלו תוך כדי שאני מתענגת על תחושת האצבעות שלו בתוכי.

אני רגילה להיות קולנית והוא לא הפסיק להשתיק אותי, אוקי, את ערומה במים ואני מאונן לך, אבל אל תודיעי את זה לכל מי שלא שם לב.

צודק.

אז עשיתי כמיטב יכולתי לשתוק.

השפרצתי שם. 

בעירום. 

בתוך מי הים.

כשסביבינו שלושה דייגים ושלושה זוגות חוץ ממנו.

זה היה תענוג.

עונג אמיתי. אושר. 

איזה ערב קסום.

ואכן, הצבע הכחול על הציצי הוא הצבע החם ביותר.

אתם מקבלים הודעות על תגובות לתגובות שלכם?

כי אני לא.

והייתי שמחה לדעת שהגיבו לי על תגובות מסוימות שלי.