הסימן הכחול הוא הסימן החם ביותר

אני חרמנית.אני תמיד חרמנית.

אני אדם חרמן.מאוד חרמן. מדי חרמן.

אני תמיד יותר מדי בשביל כולם.

לא יודעת מה עשה אותי כל כך חרמנית, אם זה טראומות, אם זה גנים, אם זה טבעי ואני פשוט ככה, אין לי מושג.

אבל זה כבר יותר מדי. זה תמיד יותר מדי.

אני חנוקה כבר ואף אחד לא רוצה אותי.

לפחות אף אחד שאני יכולה לסמוך עליו.

את זה אני יודעת שהטראומות עשו, הם השחיתו בי את היכולות הנשגבות שיש לבני מיננו, פשוט לסמוך.

הטראומות השמידו לי את המקום שמוכן להיפגע לפעמים 'כי זה החיים'.

כך שאני שוכבת לילה לילה לבד במיטה.

בוכה מחרמנות.

בוכה מבדידות.

בוכה מהעובדה שבאמת אין לי סיכוי. שאין סיכוי שגבר ישרוד אותי לאורך זמן.

בוכה כי כל מי שמכיר אותי בורח.

כי זאת אני שבורחת, שפוחדת פחד מוות להכניס לחיים שלי אפילו חברים.

ואני פשוט בודדה.

בדידות שחונקת אותי.

וחרמנות שעוד תהרוג אותי.