כל חיי הייתי במערכות יחסים עם גברים עדינים מידי.
הייתי מנצלת את זה לטובתי, רודה בהם, הופכת אותם לשפוטים שלי. הייתי הופכת אותם לנהגים הפרטיים שלי, הם היו מוותרים על התוכניות שהם קבעו כדי לקחת אותי או להחזיר אותי ממקומות.
הם היו הולכים אחריי לכל מקום וגם סוחבים את הדברים שלי. כשהיינו יוצאים למסיבות הייתי מתלבשת בצורה הכי חשופה וסקסית ככה שכל המועדון היה עליי. הקנאה בעיניים שלהם והתחנונים לפני שיצאנו שאלבש משהו אחר עשו לי את זה. אבל הייתי נאמנה להם תמיד. הם היו שלי כמו שאני שלהם.
אבל הסקס איתם היה בינוני. הם היו חמודים. הייתי צריכה משהו יותר גברי מהם. הייתי צריכה ועדיין (עוד לא מצאתי) מישהו שיפשיט ממני את השליטה העצמית החזקה שיש לי, השליטה המוחלטת בחיים שלי. מישהו שאני ארגיש בטוחה להשתחרר. מישהו שיחליט לי מה אני מרגישה ומתי. מתי מותר לי לגעת בו, לגעת בעצמי… מתי מותר לי לגמור. שאני לא אצטרך לבחור כלום כי מחליטים בשבילי.
