בעשור האחרון הייתי ביחסי אדון-שפחה והייתי אדון ל-5 שפחות במצטבר (היה גם עבד או שניים ברקע אבל זה לא הבשיל לבשלות שהייתה לי עם השפחות).
5 שפחות שכל אחת מהן מילאה אותי בתחושת שליטה המתאימה לאדון. יכולתי - וגם עשיתי, כל מה שבא לי איתן והן אהבו את זה.
כעת יצאתי לדרך חדשה, דרך שבה אני רוצה להיות אבא לילדה. הדרך הזו ממש מאתגרת אותי מבחינה נפשית, כי אני לכאורה כבר עם ותק וניסיון כאדון שולט, ולהפוך את הנפש שלי מאדון שולט לאבא שולט זו משימה לא פשוטה.
זה גם לא שיש כעת הרבה קופצות על ההצעה שלי אליהן. מה שזה אומר שאני כעת "מרגיש עם ונותר בלי", וזו תחושה קשה. אני מרגיש שאני כבר לא יכול ללכת אחורה ובדרך שבה בחרתי לצעוד אני אמשיך לצעוד עד הסוף המר (או המתוק).
התחושה הקשה הזו התחדדה בעיקר בשבת האחרונה.
כמו שהבנתם אני "דוס" ולכן אני שומר שבת על מלא. לא כמשחק, אלא כדרך חיים. לא בצביעות אלא באמת כדרך שבה אני מאמין. עד היום, בשבתות, יכולתי לחשוב ולתכנן בין לבין עצמי מה אעשה במוצא"ש לשפחה התורנית שהייתה לי (שברובן לא היו דתיות בכלל). אבל כעת?! כעת אני רק מדמיין ומפנטז וחושב מי החדשה שאפגוש לדרך הארוכה של המשך החיים. כשאין חדשה שכזו באופק זה זורק לי את המחשבות לכל מיני מקומות שהם לפעמים קצת עצובים.
אני חייב לומר שמה שמרגיע אותי כיום זה שיש לי לבינתיים את אותה "אנונימית" שעוזרת לי ומלווה אותי בדרך החדשה שבחרתי.
"אנונימית", זו שעליה סיפרתי בפוסט הקודם, רואה בי כיום דוד, ונותנת לי עצות ששוות זהב. בין לבין אני גם מציע לאנונימית את עצתי בדברים שהיא מבקשת, אני נותן לה מענה ואת מיטב עצותיי, ואני מקווה שאני אכן עוזר גם לה לכל הפחות כמו שהיא עוזרת לי. אבל, עד שתבא הילדה המושלמת בשבילי, כנראה שהשבתות יהיו החלק הכי קשה ביום יום שלי.
שבתות שבהן אני אשאר רק עם מחשבות והרהורים על אותה ילדה מושלמת שעוד תגיע - ואני יודע שבאחד הימים היא תגיע, שבתות שבהן אני רק אחשוב ואתכנן איך ייראו החיים החדשים שלי כשאהיה אבא לילדה. ספקות והרהורים לגבי באיזה גיל מנטאלי תגיע אותה ילדה ומאיפה בארץ היא תהיה, האם היא תהיה נשואה או רווקה, האם היא תהיה חדשה או בעלת ניסיון... כל מיני הרהורים שמתלווים לתקופת זמן שהיא תקופת ביניים.
אני רק מקווה שהתקופה הזו תהיה קצרה ככל האפשר. כי היא תקופה קשה.
אם אהבתם, אשמח ללייק או לתגובה. אני קורא כל תגובה ואוהב לראות את האהבה שלכם.