לקראת שיאו של סשן מנטאלי מרחוק, הליטלית הקטנטנה שלי התחננה לגמור.
האמת שלא כל כך היה מגיע לה. זה היה סשן עונש, היא לא אמורה לקבל פרס כיפי כמו לגמור.
אבל... עדיין... היא ממש מתוקית. היא באמת משתדלת, היא כמעט מושלמת בצייתנות שלה. ברור לי וברור לה שהעונש ניתן לה על משהו מאד מאד ספציפי וכשייגמר העונש היא תחזור להיות הליטלית החמודה והצייתנית שרק רוצה שהדום שלה יתגאה בה והיא תעשה הכל בשביל הדבר הזה.
מאחר שהסשן עונש השיג בגדול את המטרה שלו בעיניי, החלטתי לרחם עליה ולאפשר לה לגמור.
היא באמת שמחה והחלה במטר של תודות. "אבל" הוספתי ואמרתי לה "אני רוצה להיות נוכח איתך בשיחה כשאת גומרת".
החוצפנית הקטנה ביקשה שזה לא יהיה. היא ביקשה שאני לא אהיה נוכח בשיחה בזמן שהיא גומרת. לטענתה היא נבוכה מזה שאני אהיה נוכח מרחוק.
נבוכה??? ממני??? את??? זה היה לי ממש מוזר. ניסיתי בכל דרך אפשרית ומהירה להבין מאיפה מגיעה כעת הרגשת המבוכה ממני ולא הצלחתי להבין. היא פשוט התעקשה שהיא נבוכה...
טוב... זה כבר השיא.
אני מביע כלפיה מידה סלחנית ואני מאפשר לה בשיא של סשן עונש לקבל את הכיף הגדול של גמירה, והיא - חוצפנית שכמותה, מבקשת שאני בעצם ינתק את השיחה איתה כאשר היא גומרת ואני אהיה בחוץ?!
זה היה מעליב.
החלטתי ללמד אותה קצת לקח.
ידעתי כבר שהיד שלה מלטפת לעצמה את הפיטמה המתוקה שלה. ידעתי שהיא כבר רטובה בפותי החמדמד שלה, ידעתי שהיא כבר רוצה רק שארד מהשיחה כדי שהיא תגמור. אבל לא היה אפשר לפטור אותה מן הדין.
הוריתי לה להוריד את היד ממגע עם הגוף שלה וליישר את היד לצד הגוף.
היא כבר הבינה שיתכן וכעת התשובה שלי תשתנה, שאולי אני כבר לא אתן לה לגמור, היא התחילה לבכות. לבכות את הנשמה שלה ולהתחנן שאני אתן לה לגמור. היא החלה ליילל בקול המתוקי תוקי שלה. ניסתה בכל הכח שאני יאפשר לה לגמור (כשכמובן היא רצתה להיות לבד בשיחה).
התלבטתי. התלבטתי מאד כי מצד אחד אני חושב שהיא סיימה את העונש שלה, ובסופו של דבר היא באמת ליטלית צייתנית שגם מגיעה לה לגמור, במיוחד כשהיא צריכה את זה מאד לאחר הסשן. מצד שני, העלבון מכך שהיא מבקשת - ספק דורשת, שאני לא אהיה נוכח בזמן שהיא גומרת.
לפתע עלה במחשבה שלי רעיון יצירתי במידה מסוימת, "אני אתן לך לגמור מתוקה, אני אספור עד 5 ואנתק את השיחה, זאת בתנאי שאת תקליטי את עצמך כשאת גומרת, ומיד בסיום הגמירה תשלחי לי את ההקלטה אליי". בעיניי זה היה רעיון מושלם כי אני רוצה שהיא תרגיש אותי בזמן הגמירה, וגם שתדע שיש לה משימה מיד לאחר שהיא גומרת.
הכנתי אותה לעובדה שאני אבדוק את הדקות של ההקלטה ואדע האם היא עמדה במשימה או לא. היא התלהבה מאד, היא הודתה לי מאד, והבטיחה לבצע את הכל. הלב שלי נמס אליה.
החוצפנית הקטנטנה ניצלה את זה שאולי אני כעת במידת סלחנות, וביקשה להשתמש באביזר. הרשיתי לה כמובן - היא מתחננת ממש מדהים, והוריתי לה לצרף תמונה של האביזר מיד לאחר הגמירה.
כחמש דקות לאחר מכן, קיבלתי לידיים הקלטה של חמש דקות שבהן המתוקה שלי מתעדת את עצמה כשהיא גונחת ולאט לאט מרימה את עצמה למצב של גמירה. מיד לאחר מכן קיבלתי גם תמונה של האביזר בו היא השתמשה כשהוא מכוסה בנוזל שלה.
אם לומר את האמת, זה היה סשן מאד מעניין, הוא מעניין לא בגלל התחנונים שלה לגמור, לא בגלל המהפך שלי לסלוח לה כבר בזמן השיא של סשן עונש, לט בגלל שהיא הוכיחה לעצמה עד כמה היא העבירה לידיי את הכח עליה, הוא היה מעניין בגלל משהו אחר לגמרי.
בסוף היום - לאחר מספר שעות הפסקה, כשעשינו "מעין" אפטר קייר, הליטלית כתבה לי "אני ממש מצטערת שהעלבתי אותך". זה היה בעיניי מאד מעניין.
הליטלית שלי הבינה את העלבון שהיא גרמה לדאדי שלה מכך שהיא נבוכה ממנו. אני בטוח שהיא תדע כעת להיות יותר זהירה ולא לגרום לדאדי שלה להרגיש עלבון שהליטלית שלו נבוכה ממנו.
תיהני ליטלית שלי, את יודעת שאם יש מישהו בעולם שאוהב אותך אז זה אני. אני בטוח שיגיעו ימים שבהם את תביני כיצד לנווט את עצמך להיות פחות נבוכה. לקחתי לעצמי משימה אישית לטפל במבוכה שלך ממני ומי כמוך יטדעת עד כמה אני עושה את התוכניות שלי בצורה טובה.
זהו, אם אהבתם תנו לייק, אם יש לכם מה לכתוב, תגיבו. אני אוהב את זה ואני קורא את הכל.