נדמה לי שלעיתים הפיכת קשר מוירטואלי לפנים מול פנים דומה לקפיצה לרוחק.
כמו בקפיצה לרוחק גם בהפיכת וירטואלי לעולם האמיתי אתה צריך לייצר לעצמך את התנופה המתאימה, להתחיל לרוץ, וכמוהו גם בקשר וירטואלי בשלב מסוים אתה פשוט קופץ לגובה וקדימה.
ואז מה?!
במקרה הטוב אתה נוחת טוב על הרגליים. אתה מסתכל לאחור ובודק מה המרחק שהצלחת להגיע אליו (וכך יכול להשוות את המרחק שעשית מול מרחקים שעשו אחרים או שעשית בעצמך בעבר). אתה נהנה מתחושת הריחוף, מתחושת האתגר שהצליח וכו'.
במקרה הפחות טוב, אתה מרגיש את הכאב בתחת. אתה מרגיש היטב את העובדה שהתרסקת על הרצפה וחטפת את המכה של החיים שלך.
אין ספק שכבר כמה פעמים שהיו לי סיטואציות שבהן חטפתי את המכה הכואבת הזו מהרצפה. זה לא נעים, זה לא כיף, ובטח שזה פוגע באגו. אבל מה שיפה במצב של תחרות מקצועית, שאתה לא קופץ בעולם משלך אלא אתה נמצא באותו אולם יחד עם חברים טובים.
החשיבות של חברים טובים כאלו שנמצאים לצידך כשאתה מבצע את הקפיצה היא דרמטית.
כך, שגם אם הצלחת אז יש מהם כאלו שיודעים לפרגן, וגם אם קרה שנפלת והתרסקת, הם באים אליך ועוזרים לך להתרומם ולהמשיך.
הכל כמובן משל בלבד, וכל מתן פרשנות לנמשל או יישום של הדברים על חייו הכלוביים של הכותב, הינם באחריותו המלאה של הקורא. ;-)
אם אהבתם, תנו לייק, אני ממש אוהב את זה. אם יש לכם מה לומר, תגיבו, אני קורא את הכל.