כשהייתי מאושפזת בבית חולים בניתוח הרבה אמרו לי נבוא לבקר ברור
בפועל
חברים מעולם הרכב באו וההורים
משפחה מורחבת לא
חברה שהייתה הכי קרובה לא הגיעה
התאכזבתי מזה
מאד
יש הבדל עצום בין מילים למעשים
להגיד אכפת לי אני אהיה פה והכל אבל בסוף הם לא פה
גם עכשיו אני מרגישה את זה
מרגישה לבד
עצובה בחדר
בלי יכולת לשתף את הקרובים שלי
כמה פעמים שמעתי מדודה שלי לב שלי חיים של דודה שלך
כשאני הייתי זקוקה לה אז קיבלתי התעלמות
היום אני כבר לא מנסה
מודעת לזה שזה יקרה שוב
כל בן אדם בחיים שלי אני יודעת כבר להגיד אם יהיה פה כשאזדקק לו או לא
ולצערי חוויתי מספיק כמה באמת היו
כרגע שוכבת במיטה מנסה להבין איך להרים את עצמי לבד ללא עזרתם כי הם
לא יהיו פה באמת

