|
|
|
בשנה האחרונה עולם הBDSM תפס אצלי מקום מאוד משמעותי, ואני מרגישה צורך לשתף יותר — לא רק בתוך קשר דינמי, אלא גם ברמה החברתית.
אני מחפשת להכיר נשים מהעולם שארגיש איתם בנוח לדבר חופשי, בלי להרגיש שצריכים “לתרגם” או להסביר כל דבר.
חברות שאפשר פשוט להיות אני מולם — עם כל הרבדים, המורכבויות והחוויות שבאות עם זה.
אני לא מחפשת קשר שליטה חדש — יש לי שולטת. זה נטו מתוך רצון לשתף ולהיות בחיבור חברי אמיתי. ❤️
Everything we had is dead and gone
There ain't nothing left of me and you But that don't
really mean that moving on Is any easier to do
שנתיים בלעדי האישה שאהבתי
אני זוכרת את הטרוף שהיה לפני שנתיים
לא ירדתי לממד
רצתי לחדר להתקשר לבדוק שאת בסדר
דאגתי לך
היום את לא פה💔
את לא מתה פיזית אבל נפשית את ריקה
הלב ממשיך לאהוב את הבחורה שבחרה לחיות חיים שגויים
מאחלת לך חיים נכונים טובים יותר
ומאחלת לעצמי למצוא אהבה טובה יותר
שיתפתי בעבר שהפנטזיה שלי זה חוויה מינית עם טרנסית וממש בא לי
לא היה לזה מענה
אם הייתי רושמת אותו דבר אבל עם גבר אני מאמינה שתוך 5 שניות היו 50 הודעות מגברים
זה מתסכל ממש
יש תחושות שלא נעלמות גם אחרי שהגוף נח…
יש רגעים שנצרבים עמוק יותר מכל סימן על העור.
ואני לא מצליחה להפסיק לחשוב על הפעם האחרונה.
הסשן האחרון עדיין יושב לי בראש.
היא נכנסה לי למקום הכי עמוק במנטלי, שיחקה לי במחשבות ובתחושות עד שלא נשאר ממני כלום חוץ מהתחושה שאני שלה.
הרגשתי נמסה, מרחפת, במקום שאין בו “אני” — רק חפץ. כלבה. נשלטת.
עברו רק כמה ימים… וזה מרגיש כמו נצח.
אני מתגעגעת למקום הזה — המקום שבו אני מפסיקה לחשוב ופשוט שייכת.
היא חדרה אליי עמוק למוח, פירקה לי את הראש, שיחקה בי כמו בכלי… ובשלב מסוים פשוט נמסתי לגמרי.
לא נשארה “אני” — רק הגוף, הנשימה, המבט שלה… והכלבה שבתוכי שהתעוררה במלוא העוצמה.
זה לא רק שוטים או קשירות — זה המרחב הזה, המקום שבו אני על ארבע, שייכת, חפץ בידיים שלה.
המקום שבו הראש נרגע, הגוף מדבר, ואני שלה. לגמרי.
ואני רוצה לחזור לשם.
לסשן. למנטלי. למקום שבו אני מפסיקה להיות מי שאני — ופשוט נהיית שלה
יש לי שולטת – והעולם של השליטה שלי כבר סגור, ברור ומלא.
אבל יש בי רצון אחר, פנטזיה שמדליקה אותי ואני רוצה לממש אותה: חוויה מינית נטו, בלי קשר לשליטה.
אני נמשכת לטרנסיות, ומסקרן אותי במיוחד סקס במבוך בדאנגן.
לא חוויתי את זה עדיין, אבל עצם המחשבה על לאבד את עצמי שם, בין הקירות, בידיים הנכונות – מטריפה אותי.
חשוב לי שהכול יהיה נעים, בטוח ומכבד, עם מישהי שיודעת לקחת את הפנטזיה הזו ולהפוך אותה למציאות חושנית ומרגשת.
יש לי טעם מאוד ספציפי – אני לא הולכת עם כל אחת, אלא רק עם מישהי שמדליקה אותי באמת, בגוף ובנשמה.
אם זה מדבר אלייך – אני כאן, סקרנית לגלות מי תיכנס איתי למסע הזה
ישבתי מולה.
המבט שלה היה חד כאילו עוקף כל מחסום.
לא היה צורך בהרבה מילים – ההרגשה הייתה ברורה
היא נכנסת פנימה.
לתוך המחשבות, אל המקומות שאי אפשר להסתיר.
זה לא היה עוד רגע של משחק או שליטה חיצונית.
זו הייתה תחושה שהיא מחזיקה אותי מבפנים, מנהלת אותי בלי ידיים, בלי הוראות.
כאילו היא כבר שם, בראש שלי, והחוטים בידיים שלה.
ברגע הזה מצאתי את עצמי בעננים.
ריחפתי בתחושת אושר מוחלט, התמסרות שאין לה גבול.
שליטה שלא נגמרת בגוף – אלא ממשיכה עמוק לתוך התודעה.
🐶🤍
יש רגעים שבהם אני שואלת את עצמי למה זה כל כך קשה למצוא אהבה בריאה?
אני נושאת איתי צלקות מזוגיות שפעם הייתה, ולפעמים נדמה שהן עדיין חיות ונושמות בתוכי.
הכמיהה שלי לזוגיות אמיתית נוגעת בכל פינה בי ובאותו הזמן גם מפחידה אותי.
זה כאב שמזכיר לי עד כמה אני רוצה, ועד כמה אני פוחדת להתאכזב שוב
יש בי חלום לזוגיות שתהיה בית.
מקום שבו אוכל להניח את הראש בלי לחשוש, לדעת שאני לא לבד במערכה הזאת שנקראת חיים.
אבל המציאות מזכירה לי שוב ושוב לא כל מי שנכנס לחיים שלנו באמת נשאר, ולא כל מי שאוהבים אותנו יודע גם לשמור עלינו.
הכאב הזה לא רק פצע הוא גם מראה.
הוא חושף עד כמה אני ראויה ליותר, עד כמה מגיע לי קשר שבו יש הדדיות, כבוד, חום אמיתי.
ובכל זאת, יש לילות שבהם אני נשברת, מתגעגעת למה שהיה, גם כשאני יודעת שזה כבר לא טוב בשבילי.
אני לומדת לאהוב את עצמי מחדש, להבין שהדרך לזוגיות טובה עוברת קודם דרך הלב שלי דרך היכולת שלי להאמין שאני שווה אהבה כזו
אני כואבת אבל לא מוותרת.
גם אם הלב שלי נשבר הוא ממשיך לפעום, והוא יפעם עד שיגיע המקום הנכון, האדם הנכון.
אני בוחרת להאמין שיום אחד תהיה לצידי אהבה שתשקף את מה שאני נותנת
אמיתית, נקייה, מלאה.
ועד שזה יקרה, אני מחבקת את הכאב שלי ולומדת ממנו.
כי הכאב לא יגדיר אותי הוא רק ילמד אותי לזהות את האהבה הראויה, כשסוף סוף תגיע.
בהתחלה אדום
ובסוף כחול
אני יכולה לשבת ולהסתכל על זה שעות
🐶😍
משהו בי השתנה.
לא ידעתי להסביר עד שחברים אמרו לי היום – שאני פשוט זורחת.
וזה נכון. אני עדיין מרחפת בתוך ענן רך, בתוך ספייס שלא מתפוגג.
חוויה אחת שהצליחה לפתוח בי דלתות שלא ידעתי שהיו נעולות, ולהשאיר אותי עם תחושה של אור פנימי שלא כבה.
יש קסם בלילה כזה, שהוא לא נגמר כשהאורות כבים – הוא ממשיך ללוות אותי גם ביום שאחריו.
והלב שלי עדיין מלא בהודיה על הזכות להיות חלק מרגע כל כך עוצמתי
🤍🐶
זה הגיוני בכלל להיות בספייס עד עכשיו
אני מרגישה כאילו יש לי אנרגיות מטורפות בגוף ואין לי איך להוציא אותם
אני לא מצליחה לישון ככה😜
