שישי בלילה. נכנסתי עם לב פתוח ועם סקרנות גדולה למה שמחכה לי. בהתחלה עמדתי, הקשבתי למוזיקה, קלטתי את האנשים סביבי. לאט־לאט הגוף שלי התחיל לזוז, בהתחלה בזהירות, ואז קצת יותר בחופשיות, עד שמצאתי את עצמי נשאבת לקצב. המוזיקה עטפה אותי מכל כיוון, והרגשתי איך כל תנועה על הרחבה משחררת אותי עוד צעד אחד מהעולם שבחוץ.
מדי פעם היא ניגשה אליי, שאלה מה שלומי, הסתכלה עליי במבט שלא ניתן לתאר במילים. בכל פעם שתפסתי את המבט הזה בעיניים שלה, היה בי ניצוץ – כמו אנרגיה שעוברת ישירות אליי. ראיתי את השמחה שלה, וזה מילא אותי באור. הרגשתי בעננים, מרחפת, כאילו אני בעולם אחר.
ואז הגיעו הרגעים המיוחדים – כשהיא ביקשה שאכרע על הברכיים. עשיתי את זה שוב ושוב, בתנוחת נאדו, מול כולם, גם מול חבר קרוב שהיה שם בקהל. כל פעם שהברכיים שלי פגשו את הרצפה – זה היה רגע של התמסרות. זה לא היה רק מעשה חיצוני; בפנים, הרגשתי איך אני צוללת עמוק יותר, נפתחת יותר, נמסה לתוך המקום שלי. כל כריעה הפכה אותי לקטנה יותר, מסורה יותר, מלאה בתחושת ריחוף מתוק שלא נגמר.
לקראת סוף הערב היא ניגשה אליי ולחשה שהיא רוצה לעשות לי סשן. הלב שלי דפק חזק. נכנסתי איתה, וכשזה התחיל – כבר לא הייתי כאן. אני לא אכנס לפרטים, אבל כן יכולה להגיד שנשאבתי לספייס כל כך עוצמתי, שלא הרגשתי זמן, לא מרחב. הכול הפך לערפל מתוק של אושר, של חופש, של תחושת שייכות עמוקה.
יצאתי מהסשן הזה מסוחררת, כמעט מסוממת מהעוצמות. מבטים אליה מילאו אותי בתחושת הערצה שלא יכולתי להכיל. הייתי מתחתיה בכל מובן – ויחד עם זה, מלאה בהודיה על כל רגע ורגע.
אני יכולה להגיד בלב שלם – זה היה הערב הכי טוב שחוויתי בחיים שלי. ערב של שחרור, של אושר טהור, של מסע פנימי שעבר דרך הרחבה, הברכיים, המבט שלה, ועד לספייס שלא רציתי לצאת ממנו.
ולבסוף – תודה עצומה לשולטת שלי🤍
על המבט, על החיבור, על זה שאת רואה אותי באמת.
על כל רגע שבו את מעלה אותי גבוה יותר, ועל כל שנייה שבה אני זוכה להיות מתחתייך.
אני מעריצה אותך, ומודה לך על הלילה הזה שיישאר איתי לנצח
🐶🐶
אני עדיין מסתובבת מאז עם חיוך שלא יורד לי מהפנים🥵😍😅