הטעות הכי גרועה שאתה יכול לעשות בחיים - מלבד להתחתן עם המטפל/ת שלך או להזמין סושי מתחנת דלק - היא להגיע לישראל בלי מיליונים בבנק. אה, הם גאונים בלשטוף לך את המוח, במיוחד אם אתה מחו"ל. הם מגלגלים את מתקפת הקסם: הנופים עוצרי הנשימה, ציוני הדרך העתיקים, סוג ההיסטוריה שגורם לאירופה להיראות כמו נער.
ואז הם לוקחים אבן מהחצר האחורית של איזה בחור בחיפה, זורקים אותו במוזיאון ואומרים לך שזה החפץ העתיק ביותר בהיסטוריה האנושית כי הוא דומה במעורפל לטיץ. "זה מסמל את האינסטינקט האימהי של כלאיים מוקדמים של אדם-קוף", הם יאמרו, כאילו זה מדע נורמלי לחלוטין.
לאחר מכן, הם מובילים אותך לשוק (זה השוק המקומי, שבו כולם צורחים כאילו הם באודישן לאופרת סבון) ומגישים לך כריך שנקרא סביץ'. עכשיו, בואו נהיה כנים - סביץ' הוא לא כריך. זה כל שארית עצובה משולחן ארוחת בוקר מזרח תיכוני שנדחף לתוך פיתה. אה, ואל תשכחו את הטחינה. הם מטביעים אותו בכל כך הרבה טחינה שאתה בעצם אוכל שומשום נוזלי. ופלאפל? בטח, זה טעים. אבל ישראלי? אָנָא. הפלאפל קדם לעצם הרעיון של מדינה יהודית. ובכל זאת, למי אכפת? זה מטוגן, זה טעים, וזה מסיח את דעתך מהמשבר הקיומי שהביא אותך לכאן מלכתחילה.
אז, אתה נמכר. אתה עושה עלייה, המעבר הגדול לארץ הקודש. אתה בבית, אתה אומר לעצמך. אלא שאז אתה שם לב שחצי המדינה היא מיעוטים ערבים, דרוזים ומיעוטים אחרים שלא בדיוק מרגישים כלולים בחלום המולדת היהודית שלך. ואתה בהלם. "אבל נתנו להם ביטוח בריאות!" אתה אומר. אליו יציע טוני, נוצרי מהעיר העתיקה, היכן תוכל לדחוף את ביטוח הבריאות הזה.
טוני יספר לכם גם על הבית של סבתו - שכיום מאוכלס על ידי זוג אשכנזי מבוגרים, הודות לחוק קטן שנקרא "רכוש נפקדים". בינתיים, טוני משלם יד ורגל כדי לשכור מקום שהוא בקושי גדול יותר מארון מטאטאים. ואל תתחיל אפילו לנסות לעבור לגדה המערבית. בטח, זה יותר זול, אבל הוא יאבד את ביטוח הבריאות שלו. אתה, לעומת זאת, יכול לעבור לשם. מזל טוב! פתחתם את הפריבילגיה של רכישת בית באזור מלחמה, שבו דקירות ויריות הם חלק מהקסם של השכונה.
אולי ירושלים נשמעת יותר טוב. תחשוב שוב. חדר בגודל 20 מ"ר יעלה לך 700,000 דולר. מי יכול להרשות לעצמו את זה? אה, נכון - יהודים עשירים מחו"ל שמגיעים פעם בשנה להתווכח מי צריך לארח את חג הפסח. חלקם משלמים 50 מיליון דולר עבור נכס ואז מתנשפים כשהם שומעים שאי אפשר לגרד 700,000 דולר.
אבל אל דאגה, הממשלה ממילא שולטת ברוב הקרקעות. אז גם אם למשפחתך היה נכס כאן לפני 100 שנה, בהצלחה בקבלת היתר בנייה. אפילו חיילים שחוזרים מעזה לא יכולים להרשות לעצמם אישורים. בחור אחד בכל זאת בנה בית, והממשלה הטילה עליו צו הריסה. "תודה שסיכנת את חייך," הם אמרו, "אבל חוקים הם כללים."
אז אולי הדרום? לֹא. אין עבודות. ואחרי ה-7 באוקטובר, לא הייתי גר שם אם היו משלמים לי, אני אומר, "מעבר קשה". הצפון? בוא נגיד, אם אתה חושב שזה רע בדרום, הצפון הוא כמו ההמשך - גרוע יותר, חזק יותר ויקר יותר.
אז הנה התוכנית: בוא לישראל, תאכל פלאפל, תעשה סלפי ותלך. אם יש לך מקום במזוודה, בבקשה קח אותי איתך. אני אעבור לאלסקה, אגור באיגלו, ולבסוף אחסוך דולר, כי הנה, הממשלה לוקחת את הכסף שלך כמו סרסור שמרעיד את הלקוח הנאמן ביותר שלו.
