את יושבת עם חברות ושותות משהו בנאלי.
את לא יודעת שאני בבר, אם הית יודעת הית קצת בלחץ או פשוט לא מתנהגת רגיל. אני עובר שלא במקרה בזוית העין שלך כדי שתראי אותי וכמעט תפילי את הכוס יין עם החברות החנניות שלך(וזה בסדר, אני אוהב חננות חכמות שבשליטה על כמעט הכל בחיים שלהם, בדיוק, כמעט הכל, עד שהגעתי לחייך). אז המשקה כמעט נפל מרוב הלם ותדהמה, לא האמנת שאני אגיע מכל כך רחוק אבל מיד הבנת מה קורה פה.
לא היתי צריך יותר ממבט עם העיניים לכיוון השירותים כדי שתביני, תעזבי מיד את המשקה שגם ככה נשפך רובו על השולחן) ותגיעי אחרי לאיזור החשוך של הבר, אנחנו לא בברוקלין או דאבלין, פשוט הרצליה, הרצליה חשוכה.
הגעת, בעודך מתלבטת אם אני בגברים או בנשים, מה הפעם עלה לי בראש, את חצי נזרקת אל הקיר בכוח, מספיק חזק כדי להראות לך שאני פה אבל לא מספיק חזק כדי לפצוע באמת, אני גדול ממך בכמה מידות וגם חזק, את שתי הידיים שלך אני לופט עם יד שמאל שלי ומרים לך מעל הראש ועם יד ימין פותח דלת לסמטה חשוכה, כזו כמו בסרטים האמריקאים עם פחי מתכת, חתול או שניים וכנראה גם שכנים שמסתכלים מלמעלה ומתעניינים מה פשר הרעש.
עם יד שמאל אני לופט לך את הידיים מאחורי הגב שלך ומצמיד אותך עם החזה לקיר המלוכלך, עם יד ימין מושך לך בשיער, את מנסה להגיד משהו נחמד כמו:איזה כיף שבאת או הצלת אותי מהשעמום אבל כל פעם אני. ושל השיער ואת מבינה ש…עדיף לשתוק ולהתמסר.
עם ברך ימין אני מפסק לך את הרגליים.
יד ימין עברה מהשיער לפנים ודגש על אצבעות בתוך הפה, משם לגב בתנועות שמזכירות מסאג׳ אבל יותר חזקות וחושניות, יש גבול נעים בין חזק לבין חושני וכל פעם הוא נחצה, כל פעם שאת קצת נהנת אני מפסיק מיד ומכאיב טיפה, וכל פעם שמכאיב יותר- ישר מפצה במשהו חושני.
מסובב אותך עם הגב לקיר, את לא יכולה לזוז, את לא באמת רוצה לזוז, ברך ימין שלי בין הרגליים שלך, יד ימין מעסה את החזה שלך ויד שמאל עדיין מחזיקה לך את הידיים, הפעם מעל הראש צמודות לקיר.
״אני רוצה שתזיין אותי״ את אומרת
״זה לא יקרה״ אני עונה.
״אני מתחננת״ ממשיכה
״שום סיכוי״.
משחרר לך יד אחת כדי שתרגישי את הזיקפה שלי, את מכירה את הזין שלי, מכירה ואוהבת.
״אותו אני רוצה!״
״לא יקרה, את יורדת לי פה ועכשיו וזהו״
את קופצת על ההזדמנות ובתנועות מהירות יורדת על הברכיים, פותחת לי את הג׳ינס מוציאה אותו ודוחפת את כולו לפה, לא אכפת לך מהשכנים, לא אכפת לך מהעבר או מהעתיד ובטח לא מהחברות, את חיה את הרגע, והרגע הזה אומר תשוקה.
כעבור 30 שניות אני עוצר אותך.
״זהו, תחזרי לחברות שלך״.
את משוכנעת שאני צוחק אבל מבינה שלא כשאני, עדיין עם זיקפה סוגר ומרים את הג׳ינס.
״בנזונה״ את אומרת״לפחות תן לי ליהנות ממשהו כמו שצריך!״
״לא היום״ עונה ״אגב, הדלת הזו נפתחת רק החוצה אז תצטרכי לעשות את כל הסיבוב ולעבור דרך כל הבר חזרה את החברות שלך, ותסדרי את השיער.ביי״