לפני חודש. יום רביעי, 20 במאי 2026 בשעה 2:30
הקפה מתקרר
הסיגריה חצי דרך לסוף
והיום עוד לא באמת התחיל.
אני פשוט.
יש בי עומק שצריך לרצות להגיע אליו.
לא הכל חייב לצאת ברעש
יש דברים שנפתחים לאט
כמו דלת ישנה
שצריך להכיר את הידית שלה.
אנשים היום רצים מהר מדי
שואלים בלי להקשיב
נוגעים בלי להרגיש
ואני?
אני אוהב רגעים אמיתיים
מבט שנתקע שנייה יותר מדי
שיחה שלא מנסה להרשים
ושתיקה שלא מלחיצה אף אחד.
אני עדיין יושב פה
מסתכל על העשן של הסיגריה עולה
וחושב לעצמי
שבסוף
כל אחד רק רוצה מקום להרגיש בו אמיתי.
ומי בכלל נשאר היום מספיק זמן כדי להכיר מישהו באמת?

