גורה

אולי זה בגלל שאני אדם רגיש מאוד, שום דבר לא נמצא בפרופורציה האנושית ה"רגילה" אצלי. אולי זה כי נפגשנו בשלב בחיים שלא האמנתי שיש עוד ריגושים שיכולים להפתיע אותי. יש הרבה סיבות למה הפרידה הזאת קשה עבורי.

אולי בזכות הלב שהצלחתי להרגיש מבעד לחליפת השולט.

כמה הוא ניסה להסתיר ממני אותו, לבש עוד ועוד שכבה ועוד שיריון אבל אני יודעת להפשיט לבבות. כמעט כמו שאני יודעת להתפשט עם שלי. בסובלנות עד שלא נשארים אפילו תחתונים. 

מהטינדר, אתם קולטים? 

מה חיפשתי, מה מצאתי. אלוהים אדירים.

קלט אותי דרך מסך זכוכית ודרך ערים שונות ותפס אותי בחכה, וואי. כמה שמחתי שנתפסתי בחכה הזו! הכאב הזה שחותך בעור אבל אני יודעת שעוד רגע יחזיק אותי בידיים שלו. הרגשתי את זה מהרגע הראשון. 

קשה לי להיפרד ממורה ומחנך, כנראה אחד המחנכים הכי משמעותיים שהיו לי בחיים. כמה משמעת, כנות, אומץ דרשת ממני. אני מקווה שאתה גאה בי על התוצאה הקצרה שהשגתי איתך.

מעניין אם גם בגיל 50 אני אזכר בך ובמה שעברנו? או שהזמן יעשה את מה שהוא עושה הכי טוב

וישכיח

ואולי כן נצליח לחזור לקשר, כזה או אחר. אין לי תשובות, בדרך כלל לך היו.

תודה לך המורה שנתת לי להיות הגורה שלך, שהענקת לי את מה שהייתי צריכה- דום. אני לא יודעת מתי נתראה ואם, אבל אני אמשיך להתגלגל עם המורשת שלך בגלגול הזה ובגלגול הבא