צהריים טובים אורח/ת
עכשיו בכלוב סינון

עד הסוף, גם אם זמני

אני בוחרת איפה להיות מושקעת, הבלוג הוא הצצה לדרך שבה אני נעה. רצה לי ונעצרת כשהרגש מדבר ומזיז איתו את הכל.
לפני יומיים. יום שלישי, 10 בפברואר 2026 בשעה 3:20

המוח האנושי הוא מכונה מדהימה.

כשעוד רק דיברנו, אמרתי לו שאני מטפלת במגע. בדרך כלל התגובות מאוד חוזרות על עצמן, משעממות, אנוכיות בעיקר.. אבל הוא, הוא כתב לי שהוא חייב לי עיסוי בשביל כל הלקוחות שנגעתי בהם.

הלוואי ויכולתי לתאר את הפרץ ההבעה שהיתה על הפנים שלי, אבל זה היה יותר בליל של הבעות.

הוא קיים את ההבטחה שלו.

כשהגעתי אליו התחלנו על המיטה שלו..כל הדירה הריחה מגבריות.. נשארתי רק עם התחתונים הקטנטנים שלי ועליי מגבת.

עם אקדח עיסוי, הוא עבר על כל הגוף שלי. מקדימה מאחורה. עוד לא הרגשתי את היד שלו בכלל. כן חיבקתי אותו לפני, הוא כמעט דרש את זה, ככה, בלי להתכוון.

יש לו מיטת טיפול בבית. אז אחרי שסיים עם האקדח, הוא העניק לי עיסוי שמן של שעה... אני זוכרת את ההרגשה של הדם זורם לי בכל הורידים והעורקים, את זרם האוויר שנכנס ויצא ומהריאות שלי בקלות, את המגע התמנוני הזה שבקלות מכעיסה, מכניסה אותי לספייס שאני במקום בטוח ואני רוצה לשחרר.

את המתח אני גם זוכרת.

הוא לא נגע בי. בנינו, גם לא חיכיתי לזה.

אחרי העיסוי נכנסנו להתקלח כל אחד בנפרד ונשארנו רק עם המגבות. 

למחרת היה צריך לחזור למילואים והיה נראה מפורק.. 

אמנם נולדתי עם אינטלינציה למגע.. אבל באותו זמן, הייתי הרבה פחות מקצועית ממה שאני היום. התחלתי למתוח אותו. עיסוי תאילנדי של מתיחות זה עולם. יש אנשים שעושים סשן כזה של 120 דקות וזו אומנות, לא פחות מזה..

וככה בעירום.. כשאנחנו חשופים לגמרי נותנים ומקבלים אחד מהשניה, אני מותחת ומותחת ומתקרבת וקצת נוגעת וקצת לא. ככה, במשך שעה. הכל היה רטוב ממי המקלחת והזיעה של שנינו. הכל ההשפריץ ממיניות מאופקת ומדוייקת. 

חזרתי הביתה וכל התזמון היה פשוט לא.

אני חיה מספיק שנים וחוויתי מספיק בשביל לפענח היטב מה קרה שם. אולי זה לא התאים אז, אולי זה גם לא יתאים בעתיד. אין לי ציפיות, אבל עדיין יש לי אוויר בריאות.

 

💙💙💙💙💙

לולו

 

 

לפני שבוע. יום חמישי, 5 בפברואר 2026 בשעה 11:29

אנשים מוזרים בלי חיים, שפולשים לחיים של אחרים, דוחפים את עצמכם בכוח, להתעלק, למצוץ דם?

מי אתם אותם אנשים ריקים מתוכן, שמחפשים למלא את הוואקום בנשמה שלכם בעניינים שהם פשוט לא עניינכם!

מי אתם שעוקבים, מדווחים, מצלמים, שולחים ומיידעים באינפורמציה שלא תפגוש אתכם בחיים שלכם.

מי אתם מחרחרי שקט.

סעו לי מהעיניים.

אתם עלבון לאתר הזה שאמור להיות מרחב בטוח, אבל מה אכפת לכם..

סעו.

 

לפני שבוע. יום ראשון, 1 בפברואר 2026 בשעה 11:58

לפחות בהתחלה.. היה הבדל דק, כמעט בלתי נראה, בין מישהו שנשאר כי הוא אוהב, לבין מישהו שצץ מדי פעם כדי לוודא שאני עדיין שם, זמינה, פתוחה, לא סגורה באמת.

זה לא נעשה מרוע וזה גם לא דורש ממני לכעוס, רק לראות. כי מי שלא רואה רק את עצמו, לא יחזיק קשר במינונים שמרגיעים את עצמו בלבד, רק כדי לא להתמודד עם הריק של עצמו.

ואני מבינה עכשיו, בשקט..

שכל פעם שאני נותנת לו, אני לא נאמנה לאהבה, אני נאמנה להרגל.. לזיכרון של מה שיכול היה להיות אם הוא היה נוכח באמת.

אז אני סוגרת את זה לא מולו, אלא מולי.

 

תמונה סקסית.

 

💙💙💙💙💙

לולו

לפני חודש. יום רביעי, 17 בדצמבר 2025 בשעה 4:11

השקט לא הגיע ביום אחד.
הוא לא היה הארה, הוא היה יותר החלטה קטנה וחוזרת, להניח למילים ליפול ולבדוק מי נשאר כשהן נעלמות.

השקט לימד אותי שהגוף לא צריך להסביר את עצמו.
שנוכחות לא נמדדת בווליום..שקשרים, מתרחשים רק כשלא דוחקים בהם לקרות.

אני לא ממהרת לענות. לא נבהלת מעצירות קטנות ובהחלט לא מתנצלת על מרחב.

זה לא ריחוק, זו לא סנוביות.. פשוט עוד לא קיבלת מנוי VIP לאישיות שלי.

 

💙💙💙💙💙

לולו

 

 

לפני חודשיים. יום רביעי, 3 בדצמבר 2025 בשעה 4:33

אני אוהבת לפתוח לעצמי את התחת, כשאני למעלה ושולטת בקצב, בעומק, בתנועה.. בהכל.

העניין הוא, שאם מישהו אחר ינסה לפתוח אותו בצורה שלא נראית לו, הוא פשוט ייאטם לחלוטין.

אין דבר שמגרה אותי יותר מתחת פתוח, זו פסגה של עונג מבחינתי.

הכי אני אוהבת לפתוח לעצמי את התחת. פשוט, כי אני עושה את זה הכי טוב.

 

💙💙💙💙💙

לולו

לפני חודשיים. יום ראשון, 23 בנובמבר 2025 בשעה 12:57

הוא הגיע אליי בפעם הראשונה עם כתפיים תפוסות וחיוך שמבקש עזרה. לאחר הטיפול, הוא אפילו רכש כרטיסייה של עשר פגישות, שעתיים כל פעם-  בלעדית אליי.

הטיפים שהשאיר לי, היו נדיבים במיוחד.. הוא הודה לי אחרי כל מפגש כאילו הצלחתי לסדר לו את היקום.

גבר נאה, גבוה, כזה שנכנס לחדר ומחזיק אותו בלי לעשות כלום. ואולי בגלל זה בדיוק, שמרתי על הניתוק המקצועי שלי אפילו יותר חזק.

ואז, רגע אחד, בשקט שאחרי הטיפול, הוא זרק:

"אני רוצה להזמין אותך לארוחה"

וזהו.

החבל הדק שהלכתי עליו, בין מקצועיות לקרבה- נקרע.. לא כי הוא לא ראוי, לא כי חסרה שם כימיה, אלא כי יש לי גבולות.

באותו רגע, הוא הפסיק להיות לקוח שבא לרפא משהו והפך לגבר שמבקש ממני משהו אחר.  עם כמה שזה יכול להיות מחמיא, זה גם הדבר שניתק בנינו.

אני לא יוצאת עם לקוחות. לא מהיוהרה אלא מיושרה. הטיפול שלי הוא מרחב נקי, מדויק, לא מבלבל. ברגע שמישהו מערבב, אפילו בעדינות, אני יוצאת מהסיפור, בשביל לשמור עליי ועל העבודה שלי, נקיות.

אז כן, הוא נאה. וכן, הוא גבוה.

וכן, הוא נדיב בצורה שמחממת את הארנק

אבל הטיפ הכי טוב שקיבלתי ממנו? שהגבול שלי עובד.

 

💙💙💙💙💙

לולו

לפני 3 חודשים. יום שלישי, 11 בנובמבר 2025 בשעה 14:02

לא כי זה כואב, אלא כי בניגוד לאיפור, זה אותנטי.
דמעה אחת, יש בה יותר תוכן מכל קישוט.
וככה, כשהיא יוצאת במרחב הנכון, המטרה שלה היא לא לקבל נחמה.
היא פשוט חושפת אמת שאי אפשר לזייף.

וזה- הכי יפה שיש.

 

💙💙💙💙💙

לולו

לפני 4 חודשים. יום ראשון, 12 באוקטובר 2025 בשעה 13:46

זה היה יכול להיות אתגר ממש מצחיק בטיקטוק.. אבל זה ממש לא העניין.

כשמילצרתי בלימודים, עבדתי במסעדה שווה ממש. יום אחד  הבעלים פרגן לי בכל מנה מהתפריט. אמרתי לשף שישתגע! אבל.. רק שלא יהיה חמוץ ולא יהיה מלוח.

מכל השפע שיכולתי לרייר עליו בחלומות, הגאון הכין לי סלט יווני. זה כמו שאתם מבינים.. אירוע שנחרט עמוק. לא מתה על חמוץ.

אני זוכרת ימים שכשהייתי מרגישה ככה את הגרון, הייתי מתחילה לשמוח, במובן מסויים. השקט בבית היה חלופה טובה יותר בשבילי.

יש לי ימי חופש, יש לי ימי מחלה.. אבל GOD, אין מצב שאני חולה. 

זו לא תמונת עירום, זו אני.. מוצצת לימון באושר בשביל עצמי, בשביל שאני אהיה בריאה ומאושרת.

 

💙💙💙💙💙

לולו

לפני 5 חודשים. יום רביעי, 10 בספטמבר 2025 בשעה 4:45

יש לא מעט נקודות כאלו בגוף.

כשמופעל עליהן לחץ, זו תחושה כל כך מיוחדת.

מצד אחד, הלחץ מאוד חזק, חד. ומצד שני, הוא יגרור הקרנה לעוד מקומות.

לדוגמה, אם לחצתי בנקודה בחלק העליון של הגב בין השכמות, אני אראה את קצות האצבעות של המטופל בידיים, זזות.

פולסים, צביטות, לחיצות, סחיטות עמוקות.. הן כולן טכניקות אגרסיביות שמיועדות לשחרר לחץ שמעיק עלינו.

אני אוהבת להרגיש אותן נמסות מהחום בידיים כשאני עושה את שלי, כשהגוף של המטופל מקבל מזור מהאגרסיביות שנדרשת, שלי.. לפעמים, אין מנוס מאהבה קשוחה.

ולפעמים, רק לפעמים, כשיודעים לנשום נכון, כל מה שצריך בשביל לשחרר נקודה כזו, הוא פשוט יחס.

 

💙💙💙💙💙

לולו

לפני 5 חודשים. יום שבת, 30 באוגוסט 2025 בשעה 14:43

זה היה מבחן כניסה לנבחרת מאסטר שף פעם..

עלו מתמודדים מכל הארץ עם המוני סוגים של סלטים.

זה יכול להיות דבר פשוט לכאורה.. סלט. קצת עגבניות קצת מלפפון חתוך בשיטת הצ'לה בלה ויאלה לבלוע. 

יש כל כך הרבה מקומות לקחת את זה.. את הטעמים, את החיתוך, את הטיבול והרוטב והמרחב הוא באמת אין סופי.

מבחינתי, סלט מדוייק ממש לא קשור למה שיש בו.. אלא מי שבחר ולמה.

כי ברגע שהכל נעשה על ידי האדם הנכון ומתוך כוונה נכונה, הדיוק הוא רק התוצאה.

 

💙💙💙💙💙

לולו