עד הסוף, גם אם זמני

זה היה מבחן כניסה לנבחרת מאסטר שף פעם..

עלו מתמודדים מכל הארץ עם המוני סוגים של סלטים.

זה יכול להיות דבר פשוט לכאורה.. סלט. קצת עגבניות קצת מלפפון חתוך בשיטת הצ'לה בלה ויאלה לבלוע. 

יש כל כך הרבה מקומות לקחת את זה.. את הטעמים, את החיתוך, את הטיבול והרוטב והמרחב הוא באמת אין סופי.

מבחינתי, סלט מדוייק ממש לא קשור למה שיש בו.. אלא מי שבחר ולמה.

כי ברגע שהכל נעשה על ידי האדם הנכון ומתוך כוונה נכונה, הדיוק הוא רק התוצאה.

💙💙💙💙💙

לולו

אם לא גרמת לי להתנפל עליך מיוזמתי, אל תטרח לבקש.

💙💙💙💙💙

לולו

היא שמעה עליי ממישהו..

זה קורה לי הרבה לאחרונה, לא מפרסום, לא משיווק בהודעות, לא חברות ומכרים.. פשוט אנשים שמתקשרים אליי ומבקשים להגיע.

האמת, כשקבעתי איתה, אני בכלל לא יכולתי לאמוד את השבוע האחרון, את החודש הקרוב. הכל בחוץ עדיין באריזות, אבל בקליניקה, כבר יש אווירה, כבר יש נוכחות.

אחד הדברים שמרגשים אותי בעיסוי.. הוא יכול גם לרוקן אותי וגם למלא אותי. אני מותשת, אני באמת מרגישה כל כך הרבה דברים חוץ מאת הרגליים שלי.

היא החזירה לי את התחושה, היא הזכירה לי את התמונה בפאזל שלי ושוב הכל התבהר.

היה מושלם! אמרנו בהדדיות זו לזו.

הלקוחה הראשונה שלי.

💙💙💙💙💙

לולו

הוא לא ידע מה הרגשתי שנסעתי שם.. בדיוק שם, רק פניה אחת לפניי..

הוא גם לא יודע מה הרגשתי כשראיתי אותו, זה היה כל כך מוזר.. לראות אותו, אבל לא לראות אותו, הוא היה שם, אבל זה היה מישהו אחר, כזה..

הוא לא ידע, שאני כבר מכירה היטב את התחום שהוא עוסק בו וגם, שאני יודעת בדיוק מה הוא הולך לומר וממה הוא הולך לצחוק, מה הוא הולך לשתות ואיך בדיוק היד שלו הולכת להרגיש.

זה אותו דבר בגבר אחר. בדיוק.

גם בדברים שגרמו לי ללכת.

העבר התקשר וזו היתה שיחה ארוכה, אבל בסוף השיחה אמרתי לו כפרה.. אני במערכת יחסים יציבה עם ההווה ומחכים לעתיד לעשות שלישיה עם שני גברים 🥰

💙💙💙💙💙

לולו

אני באמת לא מבינה את הקונספט של "אין זמן". הוא הרי קיים. מדויק. מתקתק. שנייה היא שנייה. דקה היא דקה ומה שאני עושה בהן? זה כבר הסיפור.

אז בזמן שמישהו חשב על זה, אני כבר עשיתי, התחרטתי, שיניתי וחזרתי לנוח רגע.

אני לא חיה בלחץ, אני חיה בתנועה, כל הזמן זזה, פשוט כשמשהו חשוב לי, הוא קורה.

כשאני במודעות לזה - אני גם יודעת שעברתי חיים שלמים וגם שכל החיים עוד עדיין לפניי.

💙💙💙💙💙

לולו

יש יד אחת שהגוף שלי זוכר.. היא לא שלי, אבל היא חיה דרכי ואני דרכה.

היא מעולם לא הסבירה כלום, לא ניסתה לתקן או לשנות אותי, רק הייתה נוכחות אוהבת, חמימה ומדויקת.

מאז, כל מגע שלי הוא חיפוש. כל טיפול הוא ניסיון לחזור לאותו רגע שבו הגוף נשם לרווחה בלי לדעת למה.

ורק אולי, זו הסיבה שאני נוגעת.. כי יש לי יד כזאת ואני רוצה שיותר אנשים ירגישו.

💙💙💙💙💙

לולו

אני לא מגישה מועמדות.
אם אתה בוחן אותי, אתה כבר לא מרגיש אותי.

אני לא מונה יתרונות.
אני מדברת בשפת גוף שקטה, שמי שמבין, כבר מתרגש ממנה עוד לפני שנגענו.

אני לא עונה על שאלות, אני מציתה סקרנות.
יש לי קימורים שמובילים לשם, אבל לא למקום שאתה רגיל אליו.

אני שואלת בלחש, בודקת בתנועה,
נפתחת לאט.. ורק למי שיודע לא למהר.

אז אם אתה כאן כדי להחליט אם "מתאים",
תדע מראש:
אני לא מחפשת תפקיד.
אני מחפשת אמת שתרצה לגעת בי בלי שאבקש.

אני אוהבת לשתות.
לא ללגום. לא לטעום.
לשתות באמת 
עד שהגוף נרגע והנשימה משתנה.

מים אף פעם לא מבקשים רשות- הם גם לא צריכים אותה.
הם נכנסים לאט, אבל מגיעים רחוק.
מרווים בלי דרמה. 
ממלאים בדיוק את מה שלא ידעתי שהיה חסר.

אין בהם מילים.
רק תנועה מדויקת של חיים.

להימשך אליי זה כמו לשים יד על גוף לא מוכר.

יש חום, יש סקרנות- אבל רק מי שנשאר ומקשיב, מרגיש מתי הגוף עונה.

לא כל מגע פותח, לא כל חיבור הוא עמוק.

מה שבטוח, מי שלא באמת בא להקשיב - יישאר על פני השטח.