לפני חודש. 27 במאי 2025 בשעה 9:56
נוסעת ברכבת
כמו כל בת תמותה
אבל לא
אני מלכה
משהו בי
מושך תשומת לב
מיותרת
כמעט.
והרגליים
סיפור בפני עצמן,
ארוכות
חושפות איזה סוד
גורמות לאנשים לרעוד.
כל עובר אורח פתאום
מתעורר,
ממצמץ
מנסה להתקרב.
אחד מעד במדרגות
השני נתקע בעמוד
ואני סתם יושבת
כשהדלת נפתחת ונסגרת
יושבת ומתבוננת
המבטים כמו חצים,
לפעמים עולים גם
גיצים
אבל אני רגילה
אני אומרת לעצמי
מיקי, את לא אשמה,
שהעולם עוצר נשימה
מכל פסיעה שלך
בכל תחנה
אז הנה אני, בקרון
מחייכת כמו חתולה,
מתחת לשפם
מאחורי המשקפיים
כי אני פשוט
אני.