אחת בלילה.

קשקשו איתי.

בא לי כלוב היום.

חנק.

תחושת חנק וצריבה.

אני יכולה להישבע שזה לפעמים מרגיש כמו רעל או מוות שעולים בגרוני.

אני מעדיפה חבל מלופף או יד שעוצרת את נשמתי במקום התחושה הזו, אלף פעמים.

תחושת כובד נוראית על החזה שמקשה על האוויר לזרום חלק בריאות.

הוא יוצא אבל בקושי נכנס חזרה.

אני עייפה, אני מותשת.

משתוקקת לעצור לשניה אחת. 

כמו איילה שבורחת מטורף, ונופלת כי הגיעה לסף הכאב.

שרק רוצה לשמור על עצמה.

תמימה, בריאה ונושמת.

חיה.

תודה.

מצחיק אותי שאני כל כך בטוחה שאני מסתדרת.

שהכל מצויין והכל מתנהל כמו צריך.

שאני מרגישה מעולה ומתקדמת.

תכלס? הכל בולשיט.

אני לא ישנה בלילות, אלכוהוליסטית פעילה.

קמה כמו גופה בבקרים ובלתי נסבלת בעבודה.

ישנה כמו מטומטמת צהריים וחוזרת לשתות עד שאני נרדמת.

מה אפשר לומר.

ממסיבה למסיבה כאילו זה נותן לי משהו.

רב הזמן אני פשוט סובלת שם.

אני די לבד בסהכ.

בודדה,

ומייחלת לחיבוק לשים בתוכו את הראש.

ולהכבות.

כואב לי הראש.

וכנראה שאני טוחנת את המוח יותר מדי.

תכף אלך לישון.

שיכורה ותכף נרדמת.

תהיו פה.

רבע לחצות.

יש משהו מעניין פה?;)

אני צריכה אהבה מהכלוב.

שמתי לב שאני נכנסת לפה רק כשאני שיכורה וחרמנית.

שוב זנחתי את הכלוב לזמן מה.

מעניין מה התחדש פה;)