מפונה בין השורות

הכיף הזה שיש איזה מקום להתפרק בו רגע..  

בידיעה שאין היסטוריה,  אין שיפוטיות,  אין רקע. 

והכל מתחיל ומתרכז במילים,  בהרגשה,  בטקסט.  

מי שרוצה קורא,  ומי שלא..  מדפדף הלאה.  

הקלה דיסקרטית

לא צריכה לפחד.  

עייפתי מלרדוף,  יש רגע שפשוט אומרים די. 

למה שפעם אחת לא ילחמו עליי?  

למה שפעם אחת אני לא אצטרך להיות היוזמת? 

עייפתי מלרדוף

למטבע יש שני צדדים,  ולפעמים הם לא שווים חצי חצי

לפעמים זה 60%-40% או 80%-20%

וזה משתנה מאדם לאדם,  מיום ליום,  אפילו משעה לשעה

ולפעמים הצד היוזם יותר מרגיש רדיפה

והצד הפחות מרגיש העמסה,  או לחץ. 

ולפעמים זה אפילו הפוך.  

עייפתי מלרדוף

יש תחושת הקלה לפעמים כשלוקחים לך את המושכות מהידיים, במיוחד אם ביום יום אתה זה שמנהל/ת, מוביל/ה,  יוזם/ת 

וגם אני,  זקוקה להקלה.  

מה ההקלה שלכם?  

אני מרגישה שהחיים הם כמו פאזל

פאזל שכל אחד מנסה להרכיב

יש כאלה שמצליחים ויש כאלה שלא.. 

יש כאלה שמוותרים באמצע ויש כאלה שפשוט לוקחים הפסקה ומחליטים לחזור לזה אחר כך..  

איפה אני?  אני בעיקר חושבת שאני לוקחת הפסקה כרגע. 

כולנו צריכים לדעת מתי להגיד סטופ,  את/ה מעמיס/ה על עצמך יותר מדי,  תנשום/י.  למרות שקשה.  

איפה אתם בפאזל?