חדשה

יושבת במשרד עם הקפה וחושבת

האם גם אתה חושב עליי? 

גם לך היה קשה להרדם אתמול? 

הדלת של המשרד נפתחת

לקוח נכנס.

הגובה שלו גורם לצוואר שלי להימתח למעלה.

הוא נראה זועף, אין לי סבלנות לזה היום.

לקוח קבוע שהיה מקפיד להגיע אחת לחודש.

פעם חשבתי שהוא מגיע רק כדי לשבת איתי לקפה, לפלרטט וללכת.

הרבה זמן שלא הגיע והייתי צריכה אותו דחוף, קצת טיזינג במייל הביא אותו למשרד.

מצביעה לו על הכיסא מולי ועם חיוך מאולץ ממלמלת

- שב בבקשה

חוזרת להביט במסך של המחשב, לסיים את המייל מהבוקר. 

(קשה להתרכז אחרי לילה של מחשבות עליך).

הוא לא מתיישב, לוקחת נשימה עמוקה, מרימה אליו שוב את הראש וחוזרת שוב בטון תקיף

- שב בבקשה!

הוא מתיישב בחוסר רצון ונועץ בי מבט כעוס.

-אני מאוד ממהר, תגידי מה חסר לך ותשחררי אותי.

עונה לו איזה מסמכים אני צריכה מבלי להוריד ממנו את העיניים. 

עיניים חום דבש, שיער שחור ואני חודרת עם המבט.

הוא מצידו לא מזיז את העיניים, מרגיש לי כמו תחרות.

איך הוא אוהב את השטות הזאת.

-אני עוד אוריד אותך בסוף, מלמל בשקט 

שיחקתי אותה לא שומעת וגיחכתי בשקט.

פתאום מהטלפון שלו יצא הצליל.

הצליל של הודעה אדומה.

אי אפשר להתבלבל, אי אפשר שלא להבין.

העיניים שלי נפערו קצת, הוא הבין שזיהיתי

חיוך קטן בזוית שלי

חיוך גדול בזוית שלו

הוא כבר לא ממהר.

💋