במרתפי השכל הישר

נשבר לי מלחשוב איך ..ומה ..וכמה טוב אפשר להשאיר מאחוריי ...זין!!! די אין לי כוח.זה מאוס כבר.. למה לי להיות נאמנה למישהי שרואה רק את עצמה ומשמיעה רק את עצמה ולא חשוב מה. בכלל כל הקטע הזה של מידה טובה צניעות ואצילות ..אצילות גם כן.. מאיפה זה בא לי! זה כלכך משעמם ..כלכך לא מוביל לשום מקום ...שממת השיעמום
אני לא שייכת לשום משפחת אצולה אף פעם לא חייתי כך. הקודים האלה זה משהו שאני המצאתי
כדי להרגיש טוב ..בכלל אני ממציאה המון דברים ..אני סוג של בדאית, בודה מליבי קישוטים למצבים אמיתיים .

היתה אצלי חברה ..ישנה אצלי ..ולא לא רציתי לזיין אותה ..כמובן שהיא יפה . הן תמיד יפות ! קשקשנו ללא הרף גמרנו בקבוק יין וליבי לא היה שמח עדיין ..כי כבד לי.
נתתי לה לקרוא מכתב ששלחתי לאקסית שלי .
היא קראה, ובידענות ספרותית הודיעה שחסרים לה פסיקים ...לא חשוב שאני נמעכת מולה ,אני האישה החזקה..מחזיקה פאסון עם השיניים..בדיכאון אכזרי ושורט. ברור שאני לא אזיין אותה ורק בגלל הפסיקים..סימן קריאה
כשהלכתי למקלחת העדפתי להתפשט במקלחת ולא לידה. נמאס לי שנהנים ממני ומגופי (גם לצפות בו זה הרבה). נמאס לי כל החד צדדי הזה.

אישתי לשעבר אישתי לא על הנייר והילדה שלה ..גרנו במקום קטן ..וללא מילים התבקשתי להפוך לרוח רפאים נוחה שמשלמת מיסים..משתגלת ,מבשלת, שוטפת כלים, מארחת חברים , מגלגלת סיגריות לתפארת מדינת ישראל..רעיה מושלמת עם כמה שריטות כמובן,בשביל העניין שבדבר.

כל זה נגמר.

נשארתי קרוב ,ולא רק מסיבות טכניות של פרנסה. נשארתי קרוב כי דימיתי לעצמי שאולי ככה זה יעבוד טוב יותר. יחסים רחוקים ..כי אני עדיין אוהבת את אישתי, המפלצת לעיתים.
אולי כל ההסכמה הזאת להקטין את עצמי נובעת מהמרתף המבעבע שם למטה למטה בנשמתי. אולי החוויה המפילה שעברתי חרצה את חותמה בלוח החלק של ילדותי ..החוויה שעיוותה את חשיבתי ..אבל לעזזל כמה ילדות עוד אפשר לחוות אני כבר ענקית רוצה לחיות .

מפריע לי שלחברה שלי מפריעים הפסיקים.
מפריע לי שאישתי רוצה אותי בתוך הארון.
מפריע לי שאני מקבלת וסולחת כל הזמן כאילו אני איזה נזירה קתולית שמזדיינת עם אלוהיי המידה הטובה..

ולא מפריע לי הכעס .דווקא אני שמחה שהוא מגיע. לא מתביישת בו ,לא מנסה ליפות אותו כי הוא בא להתריע על משהו ..משהו שצריך לסלק ..

כן אני זוממת ! זוממת לנצל את הכאב לטובתי !

הילדה מגלה מפשירה ומתעוררת.

אני לא מתביישת. לא מפחדת .

יודעת היום שמכאב אפשר דווקא להפיק המון.. עונג למשל .

אני עייפה. עייפה ממחשבות ולהטוטי מילים מכל התאורטי הזה ,זה לא חיים .

דבר אחד מרגיע אותי ונותן לי ללכת לישון טוב.

את הגרוע מכל כבר עברתי אז חייכו חברים אני אפילו קצת בפור עליכם חחח..

זוממת זוממת לנצח יש לי מהלכים טובים לצידי . לא סתם אני כאן.

ותודה לחברה שלי שהביאה אותי לכאן ולא יודעת שאני הפרוורטית הצבוטה ומאז משהו כאן פתח

את התיבה והכל מתעופף החוצה

גם התקווה

למה צריך מרתפים..כדי שלא ישמעו את הסטיה את הבקשה את הדרישה החריגה את הסטירה.

את המרתף שלי אח שלי בנה, אח שלי.הוא הכיר לי את העולם הזה של זיונים ,הנבלה שלא ידע

איך להתאפק. הייתי בת פחות משש אני חושבת אולי יותר? אולי ? אני לא זוכרת.

מאז אני כמו כוכב שקורס לתוך עצמו חור שחור שקט מסוכן לעצמו .אני כבר גדולה אמיתית ורואה

שעדיין זה משפיע. דפוס החומרה שלי נדפק כן כן .ואני כבר לא במצב שנאה אי אפשר. אני אוהבת

לחיות ואוהבת את האנשים והנשים שלי .לא מייפה מצבים אוהבת הכל את המר והמתוק

והילדה ,הילדה נשארה במרתף

והאישה , האישה רוצה להדליק שם אור לנקות לסדר לזרוק אם כבר מרתף אז בוא נשנה .

קודם להוציא את הילדה שקפאה שם לאור ,לשמש ,הרבה ויטמין d ,חיוך, מתיחת

אברים חמלה והרבה חמלה.

פרקטי אם כבר חיים..צריך להאיר את המקום הזה

כי מה שקרה עיצב אותי להיות סטיה קלה, שריטה , צלקת עמומה , פרוורטית צבוטה.