מכל החוויות המהנות בחיים, אין ספק שסקס עם פמיניסטית זה בטופ 3 שלי. טוב, אולי טופ 2.
לא מדובר על הפמיניסטיות שיער כחול - שיער בבית שחי - בואכה עומדת במחסום ווטש, אלא פמיניסטית מהסוג הנשי היותר. ההיא שגדלה בסביון ולובשת טופים למסיבות טכנו, אך שמצייצת בטוויטר על כמה שהיא שונאת גברים אחרי שעוד עומרי גנרי שבר לה את הלב.
מישהי שחשוב לה לדבר על זכויות נשים, הטרדות מיניות (נגד!!), שבלקסיקון שלה יש את המושג הסגברה ולא באופן אירוני.
בקיצור - פמינסטית בנפשה עם אנרגיה נקבית מובהקת.
ולמה הסקס איתן הכי טוב אתם שואלים? הדיסוננס, אוי הדיסוננס. אין דבר שיותר מחרמן בעולם הזה מניגודיות ובושה.
תחושת הניצחון והכיבוש כשאתה רואה את אותה בחורה שמברברת על זכויות נשים, שוכבת על הגב במיטה שלה עם חור פתוח לרווחה, מבקשת ומתחננת שתחדור אליה ותשלוט בה, היא תחושה שאין שניה לה. לחלל את הפה שלה כשהיא עומדת מתחתייך על ארבע, מביטה בעיניים נקביות ותמימות, אותו הפה שאיתו היא כועסת על חוסר שוויון לנשים בעולם, מקבל זיון באופן הכי פרימיטיבי שקיים.
החרמנות מתהדקת דווקא בגלל שאתה יודע שהיא מרגישה ככה גם כן. תחושת השפלה והניגודיות מרטיטה את נבכי הנשמה שלה, את היצרים הקדומים ביותר, את הרצון הטבעי להתמסר, להשלט, להיות צעצוע. מעין מלחמה פנימית עם עצמה על האידאולוגיה והאני האישי שלה.
לא צריך שוטים, לא חייב לטפטף לה נרות שעווה על הבטן. כל אלה אינם בגדר תוספות מלאכותיות לאקט הכי מחרמן שיש כשהוא בצורתו הבסיסית.
חור/ים נקביים למילוי צרכיו של הגבר.
לאחר הזיון עוד תשתו בירה ביחד בפאב השכונתי, וכשאחת החברות שלה תדבר על שירות קרבי של בנות בסיירת מטכ"ל, המבטים שלכם יצטלבו, הזכרון הטרי של הדפיקה שלה עוד יהדהד במוחה.
"אם מישהי יכולה, למה לא?" היא תגיד כדי לחתוך את קו המחשבה שמבצבץ.
"וואלה, לגמרי. יש בנות תותחיות" אני אזרוק לאוויר.
הרי שנינו פמיניסטים אחרי הכל.
