"מה עכשיו?" אני שואל.
חושך, גלים נמוכים מוכספים באור הירח רצים אל החוף. אני תלוי עם שתי הידיים ממתקן מתח.
"אני חושבת," היא עונה.
הרוח מייבשת לי את בגד הים. על הגב במקום הרטיבות נשאר רק המלח מהים. פתאום אני מרגיש משיכה ובגד הים יורד עד הרצפה.
"מה את עושה?" אני מחפש אותה במבט. היא מאחוריי, בדיוק זורקת את בגד הים הצידה.
"עכשיו תעלה," היא אומרת.
אני כבר פחות רגוע. הרבה פחות. "עוברים פה אנשים."
"אז כדאי שתעשה את זה מהר."
מה אני אעשה אם מישהו יעבור? רואים לי הכל. ממש הכל. אם יזמינו שוטר אני ממש בצרות. אוי נו, ועכשיו גם מתחיל לעמוד לי.
"למה אתה מחכה?" היא שואלת מאחורי.
אני עולה עליה אחת, הסנטר מעל המוט, ומנסה להקשיב אם אני שומע מישהו באזור. חוץ מהגלים אין תנועה, לפחות בינתיים. אני יורד למטה.
היא עוברת לעמוד לפני. "אתה מתחרמן מעליות מתח?" היא מסתכלת עלי מלמטה למעלה. "תמשיך."
שתיים. שלוש. ארבע. "די, אני לא יכול יותר, תיכף מישהו יבוא."
היד שלה עולה למטה בחצי מעגל גדול והיא מפליקה לי על האשכים. אני מרגיש כאילו חצי טון חזרת התנגש לי בזין. הכאב מכווץ לי את כל השרירים ואני עולה למעלה.
היא מתגלגלת מצחוק. "או לה לה! אמרתי לך כבר שזה הכל בראש."