שאלת מבחן קלאסית בדייטים של דתיים.
ובכל זאת.
איך באמת את רואה את שולחן השבת שלך?
(אזהרה: קיטש ברמה גבוהה)
שולחן ערוך, עמוס בכל טוּב.
סלטים שהכנתי, חלות שאפיתי.
הבית נקי. מואר באור נרות השבת.
המולת השבוע נרגעה והכל שקט ונעים.
אני לבושה בבגדי שבת, מאופרת קלות, מבושמת.
הוא חוזר מבית הכנסת מחוייך ואני יודעת שהוא התרכז פחות בתפילה ויותר במחשבה שאני בבית, מחכה לו.
הוא מסתכל לי בעיניים בזמן אשת חיל. העיניים מדברות אהבה.
יש כוונה בכל מילה.
מקדשים, אוכלים, מדברים, נוגעים מדי פעם.
זמן שהוא כולו לקדושת השבת, ליחד שלנו.
עוברים לספה.
צמודים. מחובקים. מתנשקים.
גופים משתלבים זה בזה.
נותנים לאווירה להתחמם לאט.
אנחנו לא ממהרים לשום מקום. יש לנו את כל הזמן שבעולם.
הוא מוביל אותי אל חדר השינה.
זה הזמן שלו עכשיו.
להשתמש בי.
לעשות בי כרצונו.
לטרוף. לכבוש.
לפרק ולהרכיב מחדש.
להשפיל ולרומם.
ואני? שלו. מתמסרת לו לחלוטין.
כי החיבור הטהור והקדוש בינינו הוא הוא הביטוי העמוק ביותר לקדושת היום.