לפני בערך חודש (טיפה יותר אם סופרים את הקורס) התחלתי עבודה חדשה
זה התחיל בחרדת מבחנים בכל יום (במעמד המבחן כמובן)
לרגע לא עלתה השאלה אם אני מסוגלת לעבור או לא
אבל החרדה חזרה
ביום הראשון לעבודה, הרגשתי מתח ודריכות בכל הגוף, הייתי לחוצה מאוד וקצת בכיתי
ביום השני זה המשיך
ביום השלישי הראש שלי הפסיק לעבוד
עברתי שעה וחצי, אולי שעתיים של בכל בלתי פוסק
הציעו לי ללכת הביתה, אבל רציתי לסיים את היום
אחר כך כבר הייתי סוג של בסדר
בחמישי האחרון (3 שבועות שאני בעבודה) קוראים לי לשיחה
הכל בסדר, רואים שיפור, אבל צריך לתת עוד פוש
לכאורה הכל טוב, והצוות שאיתי מקסים
אבל הגוף והנפש שוב נכנסים למצוקה
על פניו הדברים בסדר
אבל אני מחתימה יציאה ויושבת ובוכה באוטו
קצת מנסה לעצור את הדמעות, יוצאת מהעבודה, ובוכה כל הדרך הביתה
לא טוב לי
המשכתי לעוד סידור, עדיין בסטרס, ותוך כדי שאני מחפשת חנייה ומנסה לצאת
נכנסתי עם הרכב באוטו אחר (נראה שיש קצת נזק לפח, אבל אין נפגעים)
מסתבר שהוא גם רצה להציע לבת הזוג שלו נישואין וקצת דפקתי את זה
מה שעוד יותר גרם לי להרגיש חרא
בדיעבד, בשיחה עם המטפלת שאני הולכת אליה
היא אמרה לי שבמצב שהייתי בו, זה יותר מלגיטימי ללכת למיון בגלל החרדה שהייתי בה
בקיצור
אני לא בטוב
בתחושה האישית שלי, יותר נוח לי לספר על זה כאן בזכות האנונימיות שלי
לכל מי שחיפש.ה אותי ונעלמתי, זה ממש לא משהו אישי
לא טוב לי
ואני לא יודעת/מבינה מה קורה עם החיים שלי
כרגע, אני רוצה לחזור לנשום
יש אירוע שמגיע לאילת בסופ"ש הקרוב, ויש מצב שכבר לא אוכל להרשות לעצמי ללכת לזה
באסה לי
אני לא יודעת באמת למה אני משתפת אתכם.ן בזה
אבל עושה רושם שרציתי שזה יצא החוצה
מתישהו אהיה בסדר
עד אז
גוד שבס
ותרגישו טוב
💜