שבת שלום אורח/ת
עכשיו בכלוב

דיגדוגים ופינטוזים

זאת זכות ומתנה גדולה להיוולד עם פטיש לדיגדוגים.
הוא כל כך מדהים, מרגש, כיף, מדליק, חמוד, קסום ומיוחד.
לפני 3 חודשים. 9 בספטמבר 2024 בשעה 20:18

אני זוכרת את זה כאילו זה היה אתמול, אבל זה קרה לפני יותר מחמש שנים כשהייתי בת 15.

זה היה יום קייצי חמים, רבצנו אני, תומר ועידו, שהיו אז החברים הכי טובים שלי, במיטה של תומר.

ראינו איזה סדרה משעממת ועידו ותומר משני צדדי כהרגלם הציקו לי בלי הפסקה. אני כמובן לא נשארתי חייבת ועל כל התגרות או עקיצה שלהם החזרתי כפליים. בכל זאת, שניים על אחת זה לא באמת כוחות הייתי צריכה להוציא את הצד הפייטרי המפולפל שבי כשהם נכנסו למוד ההצקות שלהם.

יכול להיות שבסוף קצת הגזמתי והתגרתי בהם יותר מידי, מה לעשות שאחד מתחביביי המרכזיים הוא לשחק באש...

הם עשו אחד לשני איזה סימן שלא הצלחתי להבין עם העיניים והידיים מעל הראש שלי, ועוד לפני שהספקתי להבין מה מתרחש, עידו זינק כדי למשוך אותי מהרגליים למצב שכיבה ותומר תפס לי את שתי הידיים מעל לראש כשהן צמודות אחת לשניה ולמיטה. נפלטה לי צווחה קטנה והגופיה (הממילא קצרצרה שלי) עלתה לה למעלה וחשפה את כל בטני בגלל המשיכה של רגליי.

שאלתי אותם בצחקוק מבולבל ומבוהל מה הם עושים אבל הם התעלמו מהשאלה שלי. עידו התיישב לי על הירכיים התחתונות ותומר עבר לתפוס לי את שתי הידיים עם יד אחת שלו. "אז מה אומר אחי שנבדוק אם היא רגישה לדיגדוגים ונתעלל בה קצת?" שאל עידו את תומר עם חיוך מרושע וניצוץ בעיניו. "מה דיגדוגים? על מה אתה מדבר?" שאלתי מיד בבהלה וניסיתי להתפתל ולהתחמק מתפיסתם. אך לשוא, הם היו הרבה יותר גדולים ממני פיזית וריתקו אותי בצורה כמעט מוחלטת למיטה. "אני ממש לא רגישה לדיגדוגים" הוספתי בקול רועד בניסיון להתחמק מהעונש שנבחר לי. תומר צחק את הצחוק הנמוך שלו ואמר בשובבות "אה את לא? את יודעת שאם נגלה ששיקרת לנו אנחנו נדגדג אותך למוות נכון?" ניסיתי להעיף אותם מעלי שוב בכל כוחי וצעקתי "רדו ממנו כבר יא שני פושטקים". הם נקרעו מצחוק ושאלו פושטקים? מה את סבתא שלנו?? כשהם נרגעו מהצחוק עידו אמר "אחי אני תופס חזית כאן בבטן ובירכיים שלה ואתה על הבתי שחי והצלעות?" "לאלאלאלאלא, רגעע, אני מצטערת לא הייתי צריכה להגיד את זה מקודם". צעקתי "נכון מאוד, ועכשיו את תשלמי את המחיר על המעשים הנבזיים שלך" אמר תומר בהחלטיות אכזרית, "מוכן"? שאל את עידו כשהיד שלו עושה תנועות דיגדוג באוויר מעל איזור הצלעות ובתי השחי החשופים שלי. "מוכן!" אמר עידו והתנפל עם שתי ידיים על הבטן שלי. הם דיגדגו ביחד כל אחד באיזור שלו ואני התפקעתי מצחוק ותוך כדי החנקתי בקושי את המילים "לא, בבקשה.. די. מתחננת, תפסיקו!!".

הם לא ידעו, אבל הם נגעו לי בול בנקודה הכי רגישה. בשבילם אולי זאת הייתה סתם עוד אחת מההצקות שלהם והדרכים להתעלל בי, אבל אותי זה כל כך הדליק שלא ידעתי מה לעשות עם כל האנרגיה המינית שהצטברה לי בגוף. הם הפסיקו לדגדג ואני הסדרתי את הנשימה במהירות וישר התחננתי שישחררו אותי והבטחתי שאני אעשה הכל, אבל הכל אם יפסיקו לדגדג. הם התגרו בי ואמרו לי את לא רגישה אה? שקרנית קטנה ואומללה. צחקו על כמה אני חמודה כשאני חסרת אונים, החליפו כיפים בינהם על איך שהם מחנכים אותי כמו שצריך והמשיכו לדגדג במרץ, עוברים עם שלוש ידיים מהבית שחי, לצלעות, למותניים, לבטן, לירכיים ועידו אפילו הסתובב לתפוס לי את כפות הרגליים ולדגדג גם אותן. אני התחרפנתי, התפתלתי, התחננתי, וצחקתי כל כך חזק. כשהם עשו עוד עצירה העיניים שלי כבר היו מלאות בדמעות של צחוק. ואז עלה לי רעיון, "אני חייבת פיפי, בבקשה תשחררו אותי רק כדי שאלך להשתין" שיקרתי במחשבה שהם ישחררו אותי בלי ברירה. כנראה שהם נהנו יותר מידי מלראות אותי סובלת כי הם ענו לי פה אחד, "אז תצטרכי להתאפק". "לאלאלא, אתם מגזימים, תותיי, דודי, בבקשה שחררו אותי זה הספיק לי". "הופהה תראו את החנפנית הקטנה" אמר עידו בגלל השימוש בשמות החיבה שלהם. "אולי לך הספיק אבל אנחנו רק התחלנו" המשיך אותו תומר. "טוב, טוב תן לי קצת להתחלף איתך במקום'' ביקש תומר מעידו. תוך שניה הם החליפו מקומות בלי לשחרר אותי לרגע. כל אחד מהם הראה לשניה איפה המקומות הכי רגישים אצלי בגזרות שלהם והם הדגימו איך לדגדג אותי בצורה המענה (והמהנה) ביותר בכל מקום שגילו. הם המשיכו לדגדג אותי כך עוד כמה דקות תוך כדי שאני מתפוצצת מצחוק ומנסה לצעוק שהם שני ביריונים ושיפסיקו להתבריין עלי ושאני לא מסוגלת יותר. אחרי עוד כמה דקות של דיגדוגים מרושעים בכל הגוף המתפתל והרגיש שלי הם שיחררו אותי ואני ציוויתי עליהם שלא ידגדגו אותי יותר בחיים שלהם. אבל האמת, שעמוק בפנים נהנתי מזה וזה רק פתח את התאבון של פטיש הדיגדוגים שלי יותר.

לפני 4 חודשים. 29 באוגוסט 2024 בשעה 23:42

פגשתי אותך, אחרי הרבה זמן שדיברנו. ישבנו בבר, דיברנו, צחקנו, מידי פעם שלחת יד שובבית לדגדג אותי, אני צחקתי והסמקתי.

העניינים יהתחממו התחלתי להרגיש שאני רוצה את זה ומוכנה לזה, הגענו אליך, הכנת לנו קוקטיילים מתוקים חריפים, "ממש כמוך" אמרת לי תוך כדי דגדוג קל במותן שלי. השיחה הפכה לאט לאט להיות יותר שובבית, כשהתחצפתי והתגרתי בך פעם אחת יותר מידי, תפסת אותי שלא אוכל לזוז ודיגדגת אותי, הסברת לי תוך כדי שאתה מתחיל להיות חסר סבלנות להתגרויות שלי ושמעכשיו מתחילות להיות להן השלכות. אני הרגשתי כמה אתה חזק ומיומן בדגדוג והריגוש המעורבב עם הפחד התחיל לתפס לי מהכפות רגליים לכיוון הכוס שכבר היה לוהט ורטוב. כששיחררת אותי הרמת לי את הסנטר שאסתכל עלייך בעיניים שנראו רעבות אלי כל כך ובדיסוננס מטורף מהסערה שראיתי שמתחוללת בתוכך שאלת בנועם וברוגע עם חיוך קטן, בטוח ויציב- "הייתי מובן מתוקה?"

המשפט הזה שלח לי זרם חשמלי מהבטן לכל הגוף והמיס אותי עמוק לתוך הספה.

הרצון לעוד והספק אומץ ספק טיפשות שלי גרם לי לענות לך בחוצפה כנגד תחושת הסכנה שכל גופי הדרוך הרגיש- "מממ לא." גבותייך התרוממו לשניה בהפתעה ואז ענייך התמלאו בהבנה וחיוך מרושע, סקסי ונינוח התפשט על שפתייך.

אני בהחלטה של שניונת קמתי מהספה והתחלתי לרוץ לכיוון המסדרון שבביתך קצת כושלת ומסוחררת מהאלכוהול שבדיוק סיימתי לשתות.

ניסיתי לפתוח דלת אחר דלת במסדרון במהירות תוך כדי שאני שומעת את צעדייך האיטיים והחזקים מאחורי, אבל כל דלת הייתה נעולה ורק עיכבה אותי במנוסה. בלי להסתובב ולראות אני ידעתי שהמראה שלי מתרוצצת כמו עכברית קטנה ואומללה, מתוסכלת מחוסר המוצא משעשע אותך וגרום לך להיות כל כך מרוצה מעצמך.

בסוף הגעתי לדלת האחרונה שבדיוק בקצה המסדרון והתפללתי שהיא תפתח, אבל כשהיא נפתחה בקלילות ומראה החדר התגלה בפני קפאתי על מקומי.

החדר היה גדול, עם אור מהומם של הרבה נרות. במרכזו ניצבה מיטה גדולה שאזיקי בד מחוברים בחבלים גדולים לכל אחת מרגלייה, ליד המיטה הייתה מזוודה פתוחה עם הרבה כלים שאת חלקם זיהיתי (ויברטורים, זרי נוצות, נוצות בודדות, סקוצים, מברשות שיער ושיניים רגילות וחשמליות ועוד) ואת חלקם כלל לא זיהיתי.

מול המיטה היה מסך טלוויזיה ענק שבו הוקרן סרטון על על ווליום חלש מאוד של בחורה עירומה קשורה בזמן ששני גברים מדגדגים ומענגים אותה בעבודת צוות. שאר החדר היה מלא במראות גדולות.

בזמן שסרקתי את החדר במבטי לא שמתי לב שאתה ממש מאחורי. קפצתי פתאום בבהלה מהנשימה החמה שלך דגדגה בעורפי החשוף (הייתי עם תסרוקת של שתי צמות מקדימה שחשפה את עורפי). הסתובבתי לאט וראיתי את המבט העמוק והסמכותי שלך שננעץ הישר לתוך עיניי, לתוך נפשי. התחלתי ללכת כמה צעדים אחורה להתרחק ממך ומעדתי מהקרש של המיטה שלא הבנתי שהייתה כל כך קרובה ונפלתי ישר עליה בצווחה קטנה על גבי עם פני אליך. ראיתי אותך מקרב אלי את ידייך בנסיון לתפוס אותי אבל התחמקתי במהירות ועברתי אותך בריצה לכיוון הדלת. ניצלתייי!! חשבתי לעצמי וחייכתי בסיפוק. אבל מה זה? הדלת שניסיתי לפתוח במהירות הייתה כבר נעולה. מתי הספקת לנעול אותה חשבתי לעצמי, יכול להיות שכשהתבוננתי בחדר בתדהמה לא שמתי לב שנעלת אותה? תהיתי לעצמי. "מחפשת משהו קטנטונת?" הקול המשועשע והכועס בו זמנית שלך נשמע מאחורי. נופפת במפתח באיטיות. זרקת אותו לצד השני של החדר ותפסת אותי בבת אחת. הרמת אותי באוויר כאילו שאני לא שוקלת כלום וזרקת אותי בחזרה למיטה. נפלטה לי צווחת הפתעה ועוד לפי שהספקתי לסיים אותה כבר קפצת מעלי ותפסת לי את שתי ידי עם יד אחת שלך וריתקת אותן מעל לראשי. ציקצקת בלשונך ואמרת "את ילדה כל כך רעה. אני צריך לטפל בך טוב טוב. להעביר אותך סדנת חינוך רצינית". ניסיתי לזוז ולהתנגד אבל לא היה לי איך. התעלמת מהנסיונות מעוררי הרחמים שלי והמשכת: "השמלה הזאת אומנם מאוד יפה לך אבל היא לא צריכה להיות עליך יותר. אין טעם. ואת תלמדי, שמעכשיו הכניסה לחדר המשחקים שלי עם בגדים אסורה. תפרי את החוק הזה- תענשי כפליים. פשוט מאוד".

הורדת לי את השמלה בזריזות ומיומנות, בחנת את סט החזייה והתחתונים שבחרתי ואמרת לי "יש לך אישור חד פעמי להישאר רק לבינתיים עם הסט הזה כי הוא כל כך סקסי עליך". אני ניסיתי להתפתל ולהתחמק מאחיזתך אבל לשווא החזקת אותי בצורה שלא איפשרה לי לעשות את זה. הכנסת את ידי לאזיקים וסגרת אותם טוב, הם לא הכאיבו לי אבל הרגשתי איך הם מקבעים לי את הידיים למקום רחוקות אחת מהשניה וחושפות את בתי השחי שלי למבט חיית הטרף שלך שעבר עליהן ודיגד אותי רק בעזרתו, ללא מגע. עדיין.

תפסת את שתי רגלי שניסיתי לבעוט ולטלטל כדי להקשות עליך והכנסת בקלילות גם אותן לאזיקי הבד עם סגירת החגורה. הקשירה פיסקו אותן כהוגן אבל בול במידה כדי שזה לא יכאב רק ימתח את המפסעות שלי קלות.

עכשיו הייתי מרותקת למיטה, בקושי יכולה לזוז ונתונה לחסדייך.

לא ידעתי מה יבוא עכשיו. וגם לא דמיינתי לעצמי כמה אתה הולך לדגדג, לגרות ולענות אותי רק בעזרת מילותייך לפני שתיגע בי בכלל. התחלת בלהסתכל על כולי ולהגיד כמה אני יפה, מהממת, נראת טעימה ומזמינה, והתלבטת בקול רם מאיפה להתחיל. התיישבת בין רגליי והתחלת לספר לי בלחישה סקסית ומעט צרודה לפרטי פרטים מה אתה הולך לעשות לי, איך ואיפה תדגדג, איך אגיב, איך תענג ותענה אותי. הנשימה שלי התחילה להיות כבדה והלב דפק כל כך מהר, כל פעימה הרגשתי גם בדגדגן שלי שכאילו ניסה לצאת ולהגיע אלייך, הרגשתי שאני מאדימה ומסמיקה והקנטת אותי שאני סמוקה ונראת כמו תות בשל וטעים שאתה כל כך מחכה ללקק ולמצוץ. כשעצמתי עיניים הכרחת אותי בתקיפות להסתכל עלייך כשאתה מדבר איתי ומאחורייך, בטלוויזה, שני הגברים המשיכו במלאכתם המשגעת על הבחורה האומללה והמאושרת הזו.

כשכל גופי הפרוס מולך כבר עיקצץ מרוב ציפייה, ריגוש, פחד ומתח צעקתי עלייך "אני לא יכולה לחכות ככה יותררר, בבקשה תיגע בי, אני מתחננת שתתחיל!!". קלטתי שצעקתי ואת מבטך התקיף, אז אמרתי בקול רועד וחלש כמעט לחשתי "בבקשה.." הזדקפת ואמרת לי. "את צריכה להענש וללמוד את הלקח שלך קטנטונת. על שקטעת אותי וצעקת עלי עכשיו, על שברחת לי, על שניסית להתנגד כשקשרתי ותפסתי אותך, על שהתחצפת הערב בסלון, על אלפי הפעמים שהתחצפת כשהתכתבו כי הייתי רחוק ממך אז הרשת לעצמך, על הכל". הייתי חייבת לנסות ולנציל את עצמי מהקרב לבוא, ולמרות שידעתי שזה לא יעזור לי אמרתי במהירות תוך כדי חיבור מילים: "לאלאלאלאלא, אני ילדה טובה בסך הכל, אני עדינה וקטנה בזהירות עלי, בוא נדבר על זה רגע". הפחד התחיל לתפס מהבטן. "דיברנו מספיק עדינונת שלי לא?" התחלת ללטף את הגוף שלי, במגע עדין ומרפרף מהלחי, לצוואר, לחזה הגדול, נעצר על הפטמות שנעמדו ומלטף בעדינות, לבטן הקטנה שהתמלאה לי בפרפרים שוב בפעם המאה להיום, לכיוון הכוס אבל דילגת עליו והמשכת לשתי הירכיים, הרגליים מלטף עד הכפות, חוזר בחזרה למעלה דרך פנים הרגליים, סורק את גופי בליטוף ורושם לעצמך בראש באיזה מקומות נפלטו לי צחקוקים קטנים, שוב מדלג על הכוס הבוער שלי, ממשיך לצידי הבטן, המותניים, הצלעות, בתי השחי, עד קצה הזרועות, בחלק מהמקומות הליטוף הוציא ממני צחוק רם יותר ואמר לי שהצחוק שלי כל כך מתוק וגורם לך לרצות לדגדג אותי כל היום כל יום. הסתכלת במבטך על כולי, כאילו בולע אותי בעזרתו והכוס שלי כבר נרטב כולו. "הכל כל כך מגרה ומושלם מאיפה אני אתחיל?" לא הספקתי לענות והתנפלת עם אצבע אחת זריזה, גמישה, גדולה וקלילה על הבטן שלי מסביב הפופיק ואמרת תוך כדי דגדוג מיומן "אולי כאן?" גלי דגדוג השתגרו לי בכל הגוף וגרמו לפרץ צחוק מתון לצאת ממני. "מממ אולי בעצם..." אמרת תוך כדי שטיילת עם האצבע המרושעת שלך על בטני לאיזור מותני "כאן!" לפתע תקף את מותני דגדוג מהיר. ניסיתי להתפתל ולברוח ממנה אבל בקושי יכולתי להזיז שריר אחד בודד בגופי. "לאאא😨" צעקתי תוך כדי הצחוק שיצא ממני. "אהה לא?" שאלת כאילו באמת ניהלת איתי סיח על העניין. "לא🥺" עניתי ועשיתי פרצוף מסכן. חייכת אלי ברכות והמסת אותי ישר עם ההבעה המלכותית  והשובבה הזאת שלך. "אז רגע, כאן כן או גם לא?" שאלת ומיד דגדגת אותי עם שתי אצבעות הפעם בצלע העליונה שלי. צחקתי, התפתלתי והשלכתי את ראשי אחורה. המשכת במסעך למעלה באותה צורה "שואל" אם אולי להתחיל מכאן או משם ומדגדג את הפטמות והצוואר, מתקרב לאט לאט לבתי השחי דרך הזרועות ומתנפל עליהם, מדגדג בראשון ואז בשני, אחר כך בשניהם ביחד ואז בקצבים שונים. אני התחרפנתי, צחקתי, ניסיתי לבעוט והתחנמתי שתפסיק. נהנת כל כך מחוסר האונים המתגבר שלי ומהמבט בעיניים שבין דגדוג לדיגוג, מבט שמכיר בכך שאכלתי אותה, הלך עלי. נתת לי עצירות לנשום, מדבר איתי בין לבין ותוך כדי, מתגרה, מקניט, וגם מחמיא ומלטף מידי פעם בעדינות, הולך איתי לאט לאט, מטפל בי ברגישות, בהקשבה ובאהבה. אבל במקביל גם בנוקשות, סמכותיות ואכזריות. דואג לאזן, לוודא שאני בטוב שאני נהנת שאני מרגישה בנוח. עובר לדגדג בפלג הגוף התחתון, מנסה כל נקודה, כל סנטימטר, מגלה מקומות רגישים חדשים כל הזמן, מדגדג עם הפה והלשון, נותן לי הפסקת נשימה שבה דיגדגת אותי עם נוצה, מידי פעם מוצא מקומות שדווקא רגישים יותר עם הנוצה מהאצבעות, מתענג עליהם ועל התגובות שלי. כולי מגורה, רועדת ומתנשמת. התחלת לדגדג רק סביב לכוס, עם האצבעות (שכבר למדו אותי וניגנו עלי בדיוק מופתי והוציאו ממני הרמוניה של צלילים), עם השפתיים, עם חיכוך של האף, הזקן, ואז גם עם הלשון שלך, רק מסביב לכוס, כל פעם מתקרב יותר, עושה לי טיזינג אכזרי שמאיים לפוצץ לי את הבטן מרוב פרפרים שגם הפכו לשותפים מדגדגים שלך בהם השתמשת כנגדי. מעניש אותי גם בעזרתם, יודע בדיוק מה להגיד, איך להתייחס, איפה ואיך לגעת, כמה זמן, כאילו נכנס עמוק לתוך מוחי ויודע בול מה אני צריכה. סוף סוף. הלשון הנוטפת והחמה הזאת הגיעה לדגדגן הרגיש שלי, כולי מתפוצצת מזיקוקים גונחת, רטובה ומאבדת את האשתונות. אתה מענג ומדגדג ואני גונחת, צוחקת ונסחפת איתך ועם החוויה הזאת עד הסוף, מתמסרת, מתחננת, רוקדת בטווח התנועה שלי, רועדת, מגיעה כמעט לשם, עומדת על הסף ובול בשניה הנכונה אתה עובר לעינויי הדיגדוגים לגופי שהפך כל כך רגיש, כל כך רוצה לשחרר את האורגזמה הכלואה. ואתה משחק בי כאילו אני צעצוע חדש שקיבלת, מביא אותי כמעט לשם ויודע מתי להפסיק, נהנה מהתסכול ומהתחינה שלי, מהרטיבות, מכולי. בסופו של דבר וקצת אחרי שאני כבר משתגעת באמת אתה החלטת שאתה נותן לי לגמור, ואני באמת גמרתי, השפרצתי אפילו, לא ידעתי שאני יכולה אבל כשגופי בשליטתך אני יכולה הרבה דברים שלא ידעתי. ואתה החלטת שאני אגמור בהשפרצה אז אני גומרת בהשפרצה, עברת להכניס אלי אצבע אחת ושחיקת איתה בתוכי שולט בי בעזרה ומפעיל את כולי. ביד השניה מדגדג בעדינות כל פעם במקום אחר, זה שוב מגיע כשפייך מדגדג את הבטן שלי בנשיפות, אצבעך בתוכי בתנועת ה"בואי הנה" וידך השניה מדגדגת את כל גופי בעדינות משגעת. אורגזמה מטלטלת שניה, וקולות שמרעידים את המיטה שיוצאים ממני כשכל גופי מפרקס מהעונש המענג מהעינוי המתוק הזה שלך.

אתה שיחררת אותי מהאזיקים, מחבק, מרגיע, מלטף, לוחש מילים טובות, מחמיא, לוקח אותי לאמבטיה מפנק, מסבן, מטפל בעדינות, מנגב אותי ומשכיב על המיטה. עושה לי מסאז' עם שמן, מרפה את גופי שהתכווץ, מכרבל אותי אלייך ושואל שאלות לגבי הסשן. דיברנו בחופשיות ורק מהשיחה על החוויה שעברני נדלקנח שוב והתחלנו כבר להתחמם לקראת הסשן הבא שלא איחר להגיע וכלל בתוכו הפתעות חדשות.

לעת עתה התכרבלנו כירבולים טובים ונרדמנו מרוצים, מחוייכים וכשאני רק טיפה יותר מחונכת.