אני זוכרת את זה כאילו זה היה אתמול, אבל זה קרה לפני יותר מחמש שנים כשהייתי בת 15.
זה היה יום קייצי חמים, רבצנו אני, תומר ועידו, שהיו אז החברים הכי טובים שלי, במיטה של תומר.
ראינו איזה סדרה משעממת ועידו ותומר משני צדדי כהרגלם הציקו לי בלי הפסקה. אני כמובן לא נשארתי חייבת ועל כל התגרות או עקיצה שלהם החזרתי כפליים. בכל זאת, שניים על אחת זה לא באמת כוחות הייתי צריכה להוציא את הצד הפייטרי המפולפל שבי כשהם נכנסו למוד ההצקות שלהם.
יכול להיות שבסוף קצת הגזמתי והתגרתי בהם יותר מידי, מה לעשות שאחד מתחביביי המרכזיים הוא לשחק באש...
הם עשו אחד לשני איזה סימן שלא הצלחתי להבין עם העיניים והידיים מעל הראש שלי, ועוד לפני שהספקתי להבין מה מתרחש, עידו זינק כדי למשוך אותי מהרגליים למצב שכיבה ותומר תפס לי את שתי הידיים מעל לראש כשהן צמודות אחת לשניה ולמיטה. נפלטה לי צווחה קטנה והגופיה (הממילא קצרצרה שלי) עלתה לה למעלה וחשפה את כל בטני בגלל המשיכה של רגליי.
שאלתי אותם בצחקוק מבולבל ומבוהל מה הם עושים אבל הם התעלמו מהשאלה שלי. עידו התיישב לי על הירכיים התחתונות ותומר עבר לתפוס לי את שתי הידיים עם יד אחת שלו. "אז מה אומר אחי שנבדוק אם היא רגישה לדיגדוגים ונתעלל בה קצת?" שאל עידו את תומר עם חיוך מרושע וניצוץ בעיניו. "מה דיגדוגים? על מה אתה מדבר?" שאלתי מיד בבהלה וניסיתי להתפתל ולהתחמק מתפיסתם. אך לשוא, הם היו הרבה יותר גדולים ממני פיזית וריתקו אותי בצורה כמעט מוחלטת למיטה. "אני ממש לא רגישה לדיגדוגים" הוספתי בקול רועד בניסיון להתחמק מהעונש שנבחר לי. תומר צחק את הצחוק הנמוך שלו ואמר בשובבות "אה את לא? את יודעת שאם נגלה ששיקרת לנו אנחנו נדגדג אותך למוות נכון?" ניסיתי להעיף אותם מעלי שוב בכל כוחי וצעקתי "רדו ממנו כבר יא שני פושטקים". הם נקרעו מצחוק ושאלו פושטקים? מה את סבתא שלנו?? כשהם נרגעו מהצחוק עידו אמר "אחי אני תופס חזית כאן בבטן ובירכיים שלה ואתה על הבתי שחי והצלעות?" "לאלאלאלאלא, רגעע, אני מצטערת לא הייתי צריכה להגיד את זה מקודם". צעקתי "נכון מאוד, ועכשיו את תשלמי את המחיר על המעשים הנבזיים שלך" אמר תומר בהחלטיות אכזרית, "מוכן"? שאל את עידו כשהיד שלו עושה תנועות דיגדוג באוויר מעל איזור הצלעות ובתי השחי החשופים שלי. "מוכן!" אמר עידו והתנפל עם שתי ידיים על הבטן שלי. הם דיגדגו ביחד כל אחד באיזור שלו ואני התפקעתי מצחוק ותוך כדי החנקתי בקושי את המילים "לא, בבקשה.. די. מתחננת, תפסיקו!!".
הם לא ידעו, אבל הם נגעו לי בול בנקודה הכי רגישה. בשבילם אולי זאת הייתה סתם עוד אחת מההצקות שלהם והדרכים להתעלל בי, אבל אותי זה כל כך הדליק שלא ידעתי מה לעשות עם כל האנרגיה המינית שהצטברה לי בגוף. הם הפסיקו לדגדג ואני הסדרתי את הנשימה במהירות וישר התחננתי שישחררו אותי והבטחתי שאני אעשה הכל, אבל הכל אם יפסיקו לדגדג. הם התגרו בי ואמרו לי את לא רגישה אה? שקרנית קטנה ואומללה. צחקו על כמה אני חמודה כשאני חסרת אונים, החליפו כיפים בינהם על איך שהם מחנכים אותי כמו שצריך והמשיכו לדגדג במרץ, עוברים עם שלוש ידיים מהבית שחי, לצלעות, למותניים, לבטן, לירכיים ועידו אפילו הסתובב לתפוס לי את כפות הרגליים ולדגדג גם אותן. אני התחרפנתי, התפתלתי, התחננתי, וצחקתי כל כך חזק. כשהם עשו עוד עצירה העיניים שלי כבר היו מלאות בדמעות של צחוק. ואז עלה לי רעיון, "אני חייבת פיפי, בבקשה תשחררו אותי רק כדי שאלך להשתין" שיקרתי במחשבה שהם ישחררו אותי בלי ברירה. כנראה שהם נהנו יותר מידי מלראות אותי סובלת כי הם ענו לי פה אחד, "אז תצטרכי להתאפק". "לאלאלא, אתם מגזימים, תותיי, דודי, בבקשה שחררו אותי זה הספיק לי". "הופהה תראו את החנפנית הקטנה" אמר עידו בגלל השימוש בשמות החיבה שלהם. "אולי לך הספיק אבל אנחנו רק התחלנו" המשיך אותו תומר. "טוב, טוב תן לי קצת להתחלף איתך במקום'' ביקש תומר מעידו. תוך שניה הם החליפו מקומות בלי לשחרר אותי לרגע. כל אחד מהם הראה לשניה איפה המקומות הכי רגישים אצלי בגזרות שלהם והם הדגימו איך לדגדג אותי בצורה המענה (והמהנה) ביותר בכל מקום שגילו. הם המשיכו לדגדג אותי כך עוד כמה דקות תוך כדי שאני מתפוצצת מצחוק ומנסה לצעוק שהם שני ביריונים ושיפסיקו להתבריין עלי ושאני לא מסוגלת יותר. אחרי עוד כמה דקות של דיגדוגים מרושעים בכל הגוף המתפתל והרגיש שלי הם שיחררו אותי ואני ציוויתי עליהם שלא ידגדגו אותי יותר בחיים שלהם. אבל האמת, שעמוק בפנים נהנתי מזה וזה רק פתח את התאבון של פטיש הדיגדוגים שלי יותר.
