לפני 12 שנים. 27 בפברואר 2012 בשעה 17:56
אחרי ערב קסום נבנתה ציפייה כה גדולה לפעם הבאה.
יזמתי מפגש ספונטני ויצא שהייתי כרואה ובלתי נראת.
התחושה הזאת הזכירה לי ימים של סטלנות טוטאלית.
כשיושבים בחברה ומעשנים ומגיע "סרט רע" בינך לבין עצמך ואתה כ"כ רוצה לצעוק אך לא מסוגל להוציא מילה!
מצד שני, לא הייתי בסרט רע, פשוט לא הייתי קשורה לנושאים בשום צורה כלשהי .
השיחה הייתה אינטנסיבית עד מאד, כל אחד רק חיכה שקולו ישמע (חוץ ממני) .
לא היה לי דבר לומר.
רק הקשבתי.
חייכתי .
צחקתי.
אבל לא הייתי עצמי.
לא הרגשתי בנח להגיד היה נחמד יאללה עפתי
שמחתי מאד כשהחשבון הגיע.
שמחתי לגלות שכל הדיונים שהיו, ניקו ממני את כל שאריות המחשבות על העבודה והלקוחות והלחצים.
סוג של חוויה חוץ גופנית.
כרגע
בבית
פשוט נהנת מהשקט