היו לי הרבה תכנונים ליום הזה
חצי יום להסתלבט עם מר בחור אחרי לילה מטריף חושים
ואז לרוץ לסופר, לפוצץ את המקרר
לאכול ארוחה טובה בחברתו
לרבוץ מול סרט בחיבוק אוהב וזיון סוער.
במקום זה אתמול נראה שנגמר הסיפור (למרות שביקש יפה כמה "ימי חופש והחלמה")
יש תחושת סיום מרה.
הבטחתי לעצמי להנות מהרגע
לחיות את היום
ואם אתאהב, פשוט לשחרר ולהנות.
בידיעה מראש שהזמן שלנו קצוב.
ביקשתי מעצמי יפה לא להפגע.
לפחות להשתדל..
אז באמת נהנתי
ספגתי הרבה מהידע, מהתרבות, מהחכמה, מההנאה של הביחד
קצת ריק לי כרגע
אך ליבי שלם.
אני שמחה שאני עומדת מאחורי ההבטחות שלי עם עצמי.
_________________________________________
הסטטוס שלי היום עלה מתוך נושא שיחה שהייתה בנינו לפני מספר ימים:
כמה טוב שיש סדרות טלויזיה מוצלחות שגורמות לנו לשכוח לרגע את עצמינו .
שגורמות לנו להרגיש שמחה ועצב של אחרים.
רק לרגע קטן. לשכוח ולהנות.
אנטומיה של גריי
עונה 8
יצא לי לצפות ב9 פרקים רצופים לפני חודש+-
והיום מהרגע שהתעוררתי בבוקר, עם תחושת בדידות קלה אני עדין יושבת על הפרקים שנותרו לעונה
ופשוט נהנת.
בין פרק לפרק עושה קצת חושבים
קצת הקבלות בין הסדרה למציאות
בין המר למתוק שבחיי
איך אנשים מתמודדים בסיטואציות נוראיות
חלק בורחים
חלק מתמודדים
חלק פשוט מדחיקים וממשיכים בתוך כל הלולאה הזאת של החיים.
היה בי עד לפני שנה חלק עצום של התמודדות עם נושא כואב ועצוב
הזיקנה יכולה להיות נוראית, לא תמיד כמובן.
היום כשיש שידור חוזר מזווית אחרת וקרובה עוד יותר, קשה לי למצוא את האנרגיות ולקחת בזה חלק מחדש.
מצפים ממני להיות שם.
קשה.
בין פרק לפרק מהרהרת מחדש, איך אני אמורה לשנות את מהלכיי.
האם לבהות להזדמנויות שבאות אליי בפנים ופשוט לומר כן
ולקחת את עצמי לעולמות חדשים ומרגשים
הרחק מכאן
מהמשפחה
מהחברים
מהצרות
מההנאות
מהעבודה המדהימה שמצאתי לעצמי
ופשוט לבנות עצמי מחדש, בעולם אחר
חשבתי לעצמי שנסע יחדיו.
אולי זה יקרה
יכול מאד להיות שלא.
מגדלים של ציפיות
אפס מעשים
יותר מדי הרהורים
והימים חולפים
_________________________________________
לפני 12 שנים. 2 במרץ 2012 בשעה 12:54