פשוט אני

אוףףףף לא רוצה אותו, זאת אומרת חלק גדול ממנו. זה נכפה עלי... כל מה שהכרתי שנים מתרסק.. נכון ייצאו גם דברים טןבים בסוף  הרי אני אופטימית מטבעי.. אבל בואנה זה מרגיש כמו ספינה מטלטלת בים סוער וקשה לתפוס נקודת אחיזה. הליבידו שלי עדיין חי , הרצון לטרוף את החיים מול ההסתגרות... הגעגוע לחברים מול הרצום להתכנסות.. ועוד ועוד.. אני חזקה אני יודעת ובכל זאת....