חוויות מהחיים של דאדי

על אנורקסים

והפרעות אכילה

איזה סיפורים מורכבים יש לאנשים 

עם האוכל. 

גם לי 

כנראה זאת הסיבה שזה נוגע בי

 

אבא שלי לא מרגיש טוב

זה התחיל לפני חודש עם כל מיני סיפורים הזויים. 

הוא התחיל לדמיין דברים, הזיות דמיונות 

הפרשנות שלו של המציאות מעוותת

הוא עצבני, חסר מנוחה, סובל מפארנויה קשה 

וחושב דברים נוראים שרצים לו בראש

הולכים לרופאים ומקווים לטוב 

אני בוכה בלילות בסתר

אני לא יודע איך להתמודד עם זה. 

מסכן מה שעובר לן בראש ובעולם הפנימי שלו.

הוא חש נרדף ומאויים עד כדי פחד לצאת מהבית

כאילו הוא יעד לחיסול ורוצים להרוג אותו. 

כולי נקרע מבפנים מהמצב הזה. 

זה כל כך קשה. 

איך עוברים את זה? 

 

 

אני גבר בן 47, עם הרבה ניסיון בחיים – ובמערכות יחסים שמבוססות על יציבות, הקשבה והובלה.
כזה שיודע להרגיש, לא רק לשלוט.
כזה שלא צריך להרים את הקול כדי להישמע.

מחפש מישהי צעירה – בראש או בגוף – שמרגישה לפעמים שהעולם דורש ממנה יותר מדי.
מישהי שחולמת שיהיה שם מישהו חזק בשבילה, שידע להכיל, לכוון, להחזיק כשצריך, ולקחת אחריות – מבלי לבטל את הרוך שבה.

יש בי את היכולת לראות לעומק, לשאול את השאלות הנכונות, ולהיות המקום שבו מותר להוריד מגנים.
מותר להיות קצת ילדה.
מותר להתמסר.

החיבור שאני מחפש הוא רגשי לא פחות מפיזי – ואפילו יותר.
הובלה שמבוססת על אמון. קשר שבו את מרגישה בטוחה – כדי להיות הכי את שיש.

אם את מחפשת דמות אב – אבל לא במשחק, אלא באמת – אשמח לשמוע ממך.
בכנות. בלי מסכות ופילטרים 

 

 

להיות עסוק בעשייה

ולא מול המסכים 

לראות את כל החרא של המלחמה 

יש עשיה אין מחשבות רעות 

והרגשה של פחד וחרדות. 

הלוואי והייתי עסוק בעבודה

מהבוקר עד הלילה. 

 

 

היום האזנתי לזה 

וזה עשה לי טוב 

איך שהגעתי הביתה מקודם

התחילה האזעקה

גמור מעייפות

מדד האנרגיה שלי כל כך נמוך

אני רוצה ןצריך להעלות חיוניות ואנרגיות

כדי להקל על עצמי. 

המחשבות חופרות וחופרות עמוק

מצב האי ודאות משבש אותי כל פעם מחדש

החוסר במסגרת ותעסוקה מוריד אותי

אוהב להיות עסוק ובעשייה חיובית 

ולא להרגיש מבולבל. 

בתקווה לשבת שקטה ורגועה 

בסוף הכל עובר, גם החיים. 

 

הורגת לאט לאט 

במיוחד בימים אלו של כאוס

בא לי להניח את הראש

עם האחת הראויה ולשחרר את המחשבות 

המאבק הפנימי בין הרגש לשכל הוא תהליך פסיכולוגי עמוק שמתרחש אצל כל אדם, לעיתים קרובות ואף ביומיום. מדובר בעצם בהתנגשות בין שני כוחות עיקריים במוח: החלק הרגשי שמונע מרגשות, דחפים ואינסטינקטים, לבין החלק הרציונלי שמונע מהיגיון, תכנון ומחשבה ביקורתית. נעמיק קצת יותר:

 

 

---

 

🧠 הצד השכלי – החשיבה הרציונלית

 

החלק הזה של המוח מתקשר לקורטקס הפרה-פרונטלי (Prefrontal Cortex), האזור שאחראי על:

 

קבלת החלטות מושכלת

 

תכנון לטווח ארוך

 

שליטה עצמית

 

פתרון בעיות

 

ניתוח לוגי של מצבים

 

 

כאשר אנחנו מפעילים את הצד הזה, אנחנו לרוב שואלים את עצמנו:

 

> "מה הכי נכון לעשות?"

"מה ההשלכות של הבחירה שלי?"

"מה יועיל לי בטווח הארוך?"

 

 

 

 

---

 

❤️ הצד הרגשי – התחושות והדחפים

 

החלק הזה קשור יותר למערכת הלימבית, ובמיוחד לאמיגדלה, שאחראית לעיבוד רגשות כמו פחד, אהבה, כעס, תסכול וכו'.

הצד הרגשי נוטה לפעול במהירות ובאופן אינטואיטיבי, ומונע על ידי:

 

צרכים מיידיים

 

תחושות גופניות

 

זיכרונות רגשיים

 

פחדים או תשוקות

 

 

כאן נשאלות שאלות כמו:

 

> "מה אני מרגיש עכשיו?"

"מה עושה לי טוב ברגע הזה?"

"למה אני כל כך נעלב/כועס/נמשך לדבר הזה?"

 

 

 

 

---

 

⚔️ המאבק בין השניים

 

זה קורה כשיש התנגשות בין מה שאנחנו מרגישים לבין מה שאנחנו יודעים שצריך לעשות.

למשל:

 

לדעת שצריך להיפרד ממישהו כי זה לא בריא, אבל להרגיש אהבה חזקה שמונעת זאת.

 

לדעת שצריך לעבוד/ללמוד, אבל להרגיש עייפות, תסכול או חוסר מוטיבציה.

 

לדעת שתזונה מסוימת מזיקה, אבל להרגיש תשוקה מיידית למתוק.

 

 

 

---

 

🤯 למה זה כל כך קשה?

 

הרגש מגיב מהר, לפני השכל. מבחינה אבולוציונית, המוח הרגשי "ישן" יותר – הוא שירת אותנו לצורך הישרדות (בריחה מסכנה, תגובה מיידית לאיום). השכל בא אחר כך, והופעל רק כשהיה זמן לחשוב. לכן, גם היום, לעיתים קרובות הרגש "תופס פיקוד" לפני שהשכל מספיק להתערב.

 

 

---

 

🧘‍♀️ איך אפשר להתמודד עם זה?

 

מודעות עצמית – לזהות מתי הרגש שולט ולמה.

 

ויסות רגשי – לא לדכא רגשות, אלא להבין אותם ולהתמיר אותם.

 

איזון – לא צריך לבחור צד. לעיתים הרגש נותן מידע חשוב, ולעיתים השכל עוזר לנו לעשות סדר.

 

כלים מעשיים – כתיבה, מדיטציה, שיחה עם אחרים, קבלת החלטות מתוך התבוננות.

 

 

 

 

 

 

מתהפך כל שעה

כל שעה מאותת משהו אחר

יש מצב שהוא הורמונלי במחזור? 

 

 

היום לצאת לעבודה 

לעשייה. 

להרגיש חיות ולהתנתק מהמסכים

היה חסר לי כל כך