בוקר טוב אורח/ת
עכשיו בכלוב

Night Girl​(נשלטת)חשבון מאומת

אָאוּץ'

sweet wet dreams
לפני חודש. 28 בנובמבר 2024 בשעה 2:01

לאחר אילוף אינטנסיבית והתרגלות שלי, מה שלא היה קל, הגברת מודיעה לי שסוף סוף הגיע הזמן להציג אותי, שהיא גאה בי, כמה שאני יפה וצייתנית. לכן היא רוצה להראות אותי ויכולות שלי לאדם אחד חשוב.

קבענו יום ושעה, היא הורתה לי לחכות להם על ארבע, ערומה עם הראש למעטה ולא לנעול את הדלת. האדם שלה הגיע קצת יותר מוקדם כדי להכין את ״החדר ניתוח״ - לשים את הכלים על השולחן, באופן סימטרי ולפי סולם ניקוד הכאב. כי גברתי אוהבת דיוק וסדר. אחרי זה הוא כיבה את האור והדליק כמה נרות, סגר את החולון ווילונות. הכל מוכן. אבל הוא לא ממהר לחייג את הגברתי. הוא התכופף אלי והחל ללטף את הגב שלי מלמעלה למטה. והוא בטח ישלם לי על זה. קצת יותר מאוחר.

המלכה נכנסת לחדר. כרגיל לבושה בשחור ועם האנרגיה קשוחה. אני רצה שמחה אליה כמו כלבה לבעלה, היא מתחילה ללטף את הפנים שלי ולסדר את השער שלי - אני תמיד עפה מזה ושוכחת על הכל. מתוך הרגל אני יורדת אל החזה שלה - ״לא היום סוסונת שלי, יש לנו תוכניות אחרות לערב הזה״.

אני רואה שהיא  מסתכלת למרחוק אני מסתובבת אחורה ורואה אותו… עם המכנסיים למטה ומאונן. שכחתי על החצוף הזה מאז שנכנה מלכתי.

גברתי קמה בפתאומיות ותופסת אותי בשיער ומתקרבת לזין שלו ״תראי לאורח שלנו במה לימדתי אותך…״, אני מתחילה למצוץ לו, ולשחק בקצב של הלשון שלי עם הראשו, תופסת את המבט של גברתי והוא הורג אותי, רק ברגע הזה הבנתי למה היא רצתה כל כך שאני אמצוץ למישהו, זה היה בהחלט שווה. אבל… אני לא שחכתי.

עם הגניחות שלו מביכות אני מבינה שהוא יגמור בקרוב, אז אני כמו ערפדית חשפתי שיניים ונושכת את הזין שלו כולו בדם. הוא מתכופף מכאב. המלכה התקרבה עליי ונתנה לי סטירה, הלחי בוערת - ״אני מתביישת בך! כרגיל את הרסת את הכל מפלצת קטנה!״

היא מייד לובשת את הזין שלה ונכנסת בי מאחורה בלי שום שמן, אני צורחת, היא יודעת שאני כמעט בתולה שם, ושזה יגמר בסדקים, אבל לא איכפת לה, היא חייבת עכשיו להכניס את כל העצבים שלה בתוך החור הזה קטן.

״סוסה מאולפת״ - חשבה גברתי רק עד הערב הזה.

 

 

לפני חודש. 26 בנובמבר 2024 בשעה 0:43

לא מצליחה להירדם, כל התחתונים שלי רטובים, כוס נפוח ושורף, דגדגן מתחנן באצבעותיי לעזור לו.

🧃🧃🧃

חייבת טיפול

 

לפני חודש. 23 בנובמבר 2024 בשעה 2:20

כרגיל התעצבנתי אותה, זה יוצאה לי טוב מאוד כשלא מזכירים לי את המקום שלי יום-יומי. אני צוחקת אבל כבר לא כזה מצחיק, זה סתם מהעצבים - כי תפסתי את המבט שלה שאני כבר מכירה ויודעת מה יהיה עכשיו ואין דרך החזרה. 

היא זורקת אותי על הרצפה, ומחזיקה את הגופי ברגליים שלה ברגע שהיא מנסה למצוא את השוט שהכי קרוב אליה: ״לא לזוז חצופה!״

היא מוצאת את הכלי שלה, ומתחילה… אני כבר קצת בוכה(רגישות) ובכל זאת צוחקת וצועקת לה מבעד לדמעות שזה לא כאב לי בכלל ושהיא יכולה ללכת לעזאזל! ואז היא מתרגזת עוד יותר: ״אני אראה לך את ״העזאזל״ אמיתי!״

ואז אני רואה שהיא לוקחת את השוט הכי ארוך שלה, שהיא הבטיחה לי פעם להשתמש בו רק במקרים קיצונים, לכן אני חייכתי וחשבתי שהיא לא תעז, שהיא תרחם עליי בסוף. זה לא קראה… ועכשיו היא צוחקת ואני מקבלת עוד אחד שיעור עם הסימנים חדשים על הסימנים ישנים שעוד לא הספיקו לרפא.