כרגיל התעצבנתי אותה, זה יוצאה לי טוב מאוד כשלא מזכירים לי את המקום שלי יום-יומי. אני צוחקת אבל כבר לא כזה מצחיק, זה סתם מהעצבים - כי תפסתי את המבט שלה שאני כבר מכירה ויודעת מה יהיה עכשיו ואין דרך החזרה.
היא זורקת אותי על הרצפה, ומחזיקה את הגופי ברגליים שלה ברגע שהיא מנסה למצוא את השוט שהכי קרוב אליה: ״לא לזוז חצופה!״
היא מוצאת את הכלי שלה, ומתחילה… אני כבר קצת בוכה(רגישות) ובכל זאת צוחקת וצועקת לה מבעד לדמעות שזה לא כאב לי בכלל ושהיא יכולה ללכת לעזאזל! ואז היא מתרגזת עוד יותר: ״אני אראה לך את ״העזאזל״ אמיתי!״
ואז אני רואה שהיא לוקחת את השוט הכי ארוך שלה, שהיא הבטיחה לי פעם להשתמש בו רק במקרים קיצונים, לכן אני חייכתי וחשבתי שהיא לא תעז, שהיא תרחם עליי בסוף. זה לא קראה… ועכשיו היא צוחקת ואני מקבלת עוד אחד שיעור עם הסימנים חדשים על הסימנים ישנים שעוד לא הספיקו לרפא.
