נפרדנו
התפצלנו
הלכנו
כל אחד לדרכו
כל אחד עם הבעיות שלו
כל אחד עם המשקעים שלו
כל אחד עם הצרות שלו
כל אחד עם הכאב שלו
כמו שכתוב בספר ההוא
המפורסם*
כל המשפחות המאושרות
מאושרות אותו דבר
אבל כל האומללות
כל אחת אומללה בדרכה
וככה זה הסתיים
אבל היתה לנו שיחה טובה
העלנו זיכרונות
תמיד היה לנו כיף ביחד
הלכנו לכל המסעדות בתל אביב
היינו בכל המסיבות של הגואה טראנס
זוכרת כשהיפאני הזה בא לארץ?
Ubar tmar
שחזרנו כולנו מהמסיבה ליד הגילבוע
והיה מתקן סקי מלא בשלג
ואמרתי - תראו שלג
ואת אמרת - ממש שוויץ או אושוויץ
וכולנו נגמרנו באוטו
לא הפסקנו לצחוק
אין כמו הסוף של הקרטון
צחוקים
שיגועים
ניצנוצים
נישאר בטח ידידים
אולי יזיזים?
אני אבוא ככה מידי פעם?
רק כשיהיה לשנינו משעמם
אולי תרצי שאני אתקן לך את המחשב?
אולי ככה בטעות תנתקי אותו מהחשמל
ואז אני אבוא
המושיע
ואכניס את הכבל עמוק עמוק לתוך השקע
לאט לאט
כמו שרק אני יודע לעשות
אלחץ על הכפתור הנכון
ואנשך שפתיים
כדי להדליק את העניינים
נראה שהכול עובד
שיש חשמל
שיש תקשורת
שכל המערכות פעילות
שמערכת ההפעלה גמרה... לעלות
ואז
נשכב במיטה בשקט
נעשן גוינט
ברקע יהיה רק הרעש של המאוורר
המאורר של המחשב
זה שבאתי לתקן
אחר כך ניפרד לשלום
עם חיוך קטן של סיפוק
חיוך קטן של שלווה
של אהבה
שנגמרה
בסוף השיחה דיברנו גם על הדייט הראשון
אמרת לי:
אתה יודע מה אמרת לי שתפס אותי?
אמרת לי שאני מיוחדת
אבל לא סתם מיוחדת
אמרת שאני כמו פעמון גאוס
רק בקצוות
*אנה קרנינה, מאת לב טולסטוי
