והנה תמונה רגילה למנוחה לעיניים
והנה תמונה רגילה למנוחה לעיניים
קיבלתי הודעות לאחרונה של אנשים שדואגים לי, כי לא פרסמתי פה תקופה.
אז הפטמות אמנם עייפות, אך במצב תקין.
לילה טוב
התלבשתי לבית הקפה בחולצה שהיא מספיק רחבה כדי שהחזה יקפץ בחופשיות עם כל צעד שלי ואולי פטמה תיפלט,
ומספיק צמודה כדי שיראו את הפטמה העומדת והנוכחת גם כשאינה מציגה את עצמה.
חבל שאין עליי זרע, שנשפך עליי רגע לפני עומדת לצאת, זה היה הופך את הלוק למושלם.
אני לא גונחת בשביל לגנוח וזה לא יקרה אם אני לא נהנית, אבל לפעמים אני נהנית מעצם הגניחה בפומבי, שישמעו אותי.
לרוב אני רועשת, כזו שהשכנים שומעים, אבל זה לא נעשה בכוונה כלשהי.. פשוט כי זו אני.
מדי פעם אני נהנית מהצורך להיות בשקט בגלל סיטואציה מסוימת שאני בה, ומדי פעם אני נהנית משחרור גניחות דווקא כדי שכולם ישמעו.
כאלו שהיו צריכות להגיע עם חטיף ופתק התנצלות מראש למאזינים.
זה מרגיש כאילו שצופים בי, אבל עם האוזן... וזה מגרה אותי.
ואז אני אסתובב בשכונה ואראה גבר או אישה, לפעמים גם זוגות, כשהם מסתכלים עליי ואתהה אם זה בגלל שהם הקשיבו לי אתמול.
מחשבות של בוקר וציצים של בוקר
שאלה לי אליכם שאני מקווה שתגיע מתקשורת אמיתית וכנה שלכם עם עצמכם ולא רק כדי לירות מילים של אגו לאוויר -
האם הרצון בשליטה או בנשלטות מגיעים אצלכם ממקום של חוסר בטחון בעצמכם, ביכולות שלכם, במיניות שלכם או בגוף שלכם?
אצלי הנשלטות הגיעה מהמקום הזה בהתחלה, אבל כשהרצון לשליטה הגיע הוא דווקא הגיע מהמקום הזה של הבטחון – בעצמי, במיניות שלי, בגוף שלי. ובמקביל חוויית הנשלטות שלי התעצמה והפכה להיות יותר טובה, יותר שלמה ויותר אמיתית.
מעין רמה אחר של נשלטות שלא לוקחת מהפאן האמיתי שהיה גם לפניה.
זה כל כך מעניין לגלות כל פעם עד כמה אני יודעת שאני לא יודעת. במין או בחיים.
ומה הקשר לציצים מעבר לזה שהם שותפים לחווית המין? כלום. אבל הנה הם בתמונה.
הצלוליט וסימני המתיחה הם כמו מורי הדרך לזין שלך, מכוונים אותך לאן להיכנס.
ובזמן שאתה בתוכי אתהדק עליך מבפנים ובאמצעות הלחיים הגדולות של התחת שלי אלחץ ואעטוף את הזין שלך מבחוץ עד שתגמור בתוכי, תיתן לזרע שלך לנזול ממני החוצה בין הלחיים, אל מורד התחת ומשם לרגל ותוציא אותי החוצה כך מבלי להתנקות.
תשאיר אותי מסומנת.
חשוב לוודא שכל חורי הניקוז פתוחים, נקיים ומאפשרים לנוזלים לעבור דרכם.
ניתן לבדוק זאת באמצעות הכנסת חפץ עבה דרכם.
החורים שלי נפתחו ומוכנים לניקוז נוזלים.
ושלכם?
לקראת סוף 2025, אוסף התמונות האהובות עליי - חלק ראשון - שחור לבן
ותמונה מעכשיו למתמידים