פטמות גדולות היו פה

הוא לא חשב שאני אצליח לגמור מבלי לגעת בעצמי.

אבל כשיש רגש, חיבור והיסטוריה (או חרמנות מאוד גדולה), זה קורה לי.

אז הוא סיפר לי איך הוא הולך לקחת בעלות עליי, איך הוא יתפוס אותי ויזיין אותי ואיך אני איראה וארגיש לו ברגעים האלו.

העולם עצר ואני בתוך הסצנה הזו שהוא מצייר לי בראש.

ישבתי ובהיתי במסך בעודו מקליד והמיחושים קורים, מרגישה את הרטיבות שנוצרת, את תנועת השרירים הפנימיים.

יודעת שמגע אחד קטן בדגדגן ואני גונחת לאלוהימה.

אבל לא.

אני רוצה להנות מיזה אחרת הפעם.

אז אני יושבת ומחכה לראות עוד מהטקסט החושני שלו ששולח אותי למקומות נפלאים בתוך הראש שלי.

בין הרים ובין סלעים טסה הרכבת ומכל החברים אותך אני אוהבת.

(מזל שהפעם זה לא היה במשרד ולא הייתי צריכה לשלוט בקול שיצא ממני כשגמרתי.)