אני מאוד רוצה לעשות קעקוע, אבל מכירה את הכאב מקעקוע שעשיתי לפני עשור וקצת חוששת לעשות אחד נוסף.
אבל, היום חשבתי על משהו - כשאני חרמנית ותחת שליטה של מישהו, אני נהנית מהכאב, גם כשאני מרגישה את העקצוצים של המכה וגם כשאני מתפתלת לשנייה או שתיים מהכאב.
אני נושמת עמוק את תוך הכאב ויודעת מה הוא אומר בשבילי.
הוא אומר שאני לרשותו, נתונה לידיו.
שאני החפץ שלו עכשיו ואני שחררתי שליטה.
כחפץ אני אוהבת להיות הדבר הזה שבא לשימושו של הבעלים שלי, אותו החפץ שהוא לא יכול בלעדיו ומשתמש בו כדי לספק את צרכיו.
הוא יעשה בי כרצונו ואני אתחרמן מעצם זה ששמתי את עצמי בידיים שגם יעשו בי כרצונן וגם ירגישו לי בטוחות ואוהבות מספיק כדי לשחרר את השליטה… כי בזמן שהוא שולט בי, כל מכה בתאכלס נותנת לי את השליטה.
ואז אני אתענג - על כל מבט מתכנן, על כל פעם שיעיף לי את הגוף מצד לצד כרצונו, על כל עקצוץ שארגיש, על כל טיפת זיעה שתרד ממני, על הרוק שינטוף ממני, על כל צעקה מופתעת שתצא ממני, על כל גניחה מתענגת, או על כינוי משפיל שהוא ייתן לי.
אז אולי אני צריכה להתקעקע בזמן שאני מתענגת מהשולט שלי?