כותב את חיי

חודרת לתוכי. רצוי שתחדרי לליבי

נוכחתי לחוש במבטך,
להרגיש אותו עובר,
על נבכי נשמתי,
חופרת בנפשי.

תוהה,
אם תיגשי אלי,
תושיטי יד,
ותיגעי,
או שמא,
רק תתבונני.

אני צריך,
אותך,
כמו אוויר לנשימה,
כמו החמצן,
שעובר בדמי.

הלהבה שלי,
תכבה,
אם תסירי מבטך.

תמשיכי,
להתבונן,
להתקרב,
עוד.

להכאיב,
ללטף,
לאחוז,
לנשק.
לדעת.

יתנצל גם אם את טעית

 אני אחד שניראה קשוח, אך נשלט שבאמת מחפש שולטת, פיזית ומנטאלית, כדי שתגרום לי בסופו של תהליך להבין, שאני פה בעולם בשבילה. לא, שלא יהיו אי הבנות, אני יודע היטב מהן נטיותיי, יודע שאני נשלט ולעולם לא אהיה שולט, אך אינני נשלט של כל אחת, גיליתי שאני מסוגל להישלט ע"י בודדות נבחרות בלבד... וזוהי גם הצרה שלי .
אני רוצה להאמין שאני אחרון הנשלטים, זה שכשעצמת את העיניים ודימיינת לעצמך "מיהו נשלט?" חשבת עלי ולא ידעת את זה... למה נשלט? למה לא עבד? כי לדעתי המילה "עבד" איבדה מזמן את המשמעות שלה... היא נישאת בפי כל .... פתאום כולם הפכו "עבדים" ואף אחד לא באמת עבד... אז החלטתי "נשלט", סתם באופן אקראי, כי הרי ההגדרה לא משנה באמת, המהות היא הקובעת, המהות, והכימיה בין האנשים, והיכולת שלי כנשלט להתאים עצמי לשולטת עלי.
אני רוצה להאמין שעם השולטת הנכונה לא יהיו גבולות, כי היא בעצמה תדע לשים את הגבולות הנכונים בזמנים המתאימים, אבל אני מתקשה להאמין שמישהו, בשלב התחלתי של קשר שליטה כלשהו יטען "אני חסר גבולות" ואם יטען כך, מהר מאוד יתברר כשקרן...
אז גבולותיי הן בעיקר ענייני פומביות - לא מחפש פרסום... מצטער :)
אני גם מתנגד לכל מה שלא חוקי... כל הפיליות למיניהן... ולא נזקים בלתי הפיכים (פיזים ונפשיים)... עם כל השאר נראה לי שאסתדר.

עוד יום תחת מפגשים מתוזמנים היטב,כאלה שיושבים ביומן משבוע לשבוע.
אילוצי החיים נקרא לזה, ואולי הרצון העצום להיות יחד ולא להפסיד שניה.
עוד יום שנפגשים מדברים אוכלים נחים מטיילים לפעמים,עושים כל מה שזוגיות בריאה תקינה ונכונה צריכה בחיים האלה .
עוד יום של לחבק לנשק להריח.. ולקוות שהשעון יעצור רגע, לפני שהזמן יגמר.
עוד יום שאני יודע, זאת האהובה שלי,הנשמה שלי,האישה של חיי.. ואני "רק" צריך לייצר את המארג הנכון מבלי לפגוע באף אחד בדרך..כמה שאפילו המחשבה על כך מטלטלת ובעייתית .
עוד יום שאני יודע שאת אחרת,שונה,את הבת אדם שיודעת להכיל אותי,להגיד מה שנכון ולא את מה שאני רוצה לשמוע.
שאת תדעי לבקר אותי,בדרך היחודית לך.. נעימה אסרטיבית מכילה ואוהבת.
עוד יום שמשהו תמיד מתחבא שם כשאנחנו מגיעים למיטה.. ואני נותן את כולי ואני נכנע כולי, ועדיין את שומרת.. שומרת עלי,מסתכלת לי בעיניים כל הזמן. עדיין נזהר מאופק נשלט אבל שולט גם בעצמי.

ואת שאוהבת אותי עד עמקי נשמתך,שרואה בי עולם גדול וענק..מאתגר מסובך מלא פחדים ועבר מפואר,את רואה בי את מה שאני לא רואה בעצמי..הקסם שלי .. אדם חזק עוצמתי חכם שנון מדהים בכל רמה אפשרית .

ואני מחכה.. בשקט בשקט שהגבולות יפרצו.
שארגיש כ"כ בטוח איתך,עד שאוכל להיות מי שאני באמת .
עד שאוכל להשתחרר מהשליטה העצמית שעוצרת אותי, ולהיות רק הקסם שלך .
גם שם אני שומר עליך, זה חלק ממי שאני, ועדיין יאפשר לעצמי להיות ..

ומגיע הערב,אחרי יום לא פשוט,המון אמוציות ואתגרים שלא היו קשורים אליך בכלל,אבל את חלק מהזוגיות הזאת,ולכן את מקבלת את כל מה שמשפיע עליי לטוב ולרע.

והמגע מתחיל .. התשוקה המטורפת לגעת..להריח.. כמה את מסניפה אותי,מטעינה את עצמך לימים שיבואו עד שתראי אותי שוב.
והסשן מתחיל ..ופתאום את מטורפת ! את רואה אותי ומעלה אותי למעלה למעלה במדרגות הנפש, מעולם לא הרגשתי כ"כ כנוע, כ"כ שלך ורק שלך. תמיד רציתי לרצות אותך והפעם יותר מתמיד אני פשוט מוסר את עצמי לידיך....

הצלפות סטירות חניקות נשיכות,ז*יונים עוצמתיים מטורפים כאילו עוד רגע העולם ורק שנינו קימים בעולם .
חיבוקים נשיקות,איך את אוחזת בי בחוזקה ומצליפה בכל הכוח.. רואה אותי נאנק מכאב ומחייך ..
כ"כ מאושר לתת לך להיות מי שאת.
לרצות אותך לספק אותך
מאושרת שניתנה לך הזכות לכולי הנשלט שלך. ואת אוהבת אותי אהבת אישה לגבר, ואני אותך, וברגעים האלה ודווקא מהמקום הזה של אהבה ענקית, כל הצלפה נשיכה סטירה חניקה כאב כזה או אחר, כל אחד מקבל משמעות אחרת .חזקה יותר אמיתית יותר.. כמו חוויה חוץ גופית מטורפת !

השעות עוברות ואיתן הכאב שבגוף,העייפות שלא מגיעה אבל נצברת לאט לאט.
את מעליי,מסתכלת לי בעיניים מסופקת ולא שבעה ממני ..
אני נותן הכל, יורד לך בהתלהבות מטורפת, מאוד נהנה לרדת לגן העדן שלך ללקק למצוץ.. לגעת .. מאוד נהנה שאת בתוכי.. את הופכת אותי תופסת חזק,ומקצה סימנים נגלה על הגוף ..
הם שלי , בימים הבאים ואני אהנה לראות אותם ולהיזכר ברגעים האלה שאני איבדתי את עצמי קצת.כאילו יצא ממני משהו עוצמתי מטורף, ואני אוהב ..כ"כ אוהב כל גירסה שלך כל שליטה ואיבוד שליטה. כל כאב כל ליטוף כל נגיעה..
ושנינו מתרסקים אחרי שעות ארוכות במיטה, לא זוכרים מה היה בדיוק ואיך הנפש התנתקה מהגוף ..
שנינו מרגישים עוצמות לא ברורות,וכוח ענק וסיפוק שלא נגמר .

ואת היחידה שנותנת לי להיות מי שאני
שמספקת לי את מה שאני צריך
שיודעת לאהוב אותי באמת ..
את האלילה שלי
האהובה שלי
המלכה שלי
הקסם שלי

את הבת האדם שנכנסה לליבי, בנית שם חדרים חדרים בתוך הנפש
את האדם שלקחת את ליבי, ואת הכי הכי מאושרת ...
בתוך מערכת מורכבת,מתוזמנת לשניות..בתוך מרדף החיים מלא אתגרים ותהיות..בתוך העולם הזה שמלא בפחדים.. את שלי ואני שלך, יחד אנחנו הכי חזקים. ..ואת..את תשמרי לי על הלב ואני אשמור על כולך

20 דרכים להגיד "אני אוהב אותך" מבלי להגיד "אני אוהב אותך"

- להגיד לה בוקר טוב/לילה טוב
- לכתוב עליה פוסט, עם רמיזות שרק היא תבין
- לכתוב לה מיילים. ממש מיילים. כאלה שדורשים לשבת ולחשוב, ולנסח משפט, ורעיון
- להביא לפגישה שלכם משהו לאכול, כי היא היתה עסוקה כל היום ולא הספיקה
- לקחת יום חופש כדי להיות איתה
- לדחות דברים כי זה החמש דקות ביממה שהיא פנויה לדבר איתך
- לזכור שמחר יש לה פגישה חשובה, ולהתעניין
- לזכור שלפני שעה הפגישה החשובה הסתיימה ולשאול איך היה
- לא לברוח כשהיא מצוברחת ולא רוצה לדבר
- להקשיב
- להסתכל בעיניים בזמן הנכון
- לעטוף תמיד
- להגיד אחרי הפגישה שאתה מחכה לראות אותה שוב
- לא להתחשבן
- לשלוח לה שיר
- לשתף אותה במה שעובר לך בראש
- להבין מתי היא צריכה אותך
- לבטל תכנון אחר כי היא צריכה אותך
- לגעת בה בדיוק בצורה הנכונה
- לכתוב לה פוסט על "איך אומרים אני אוהב אותך מבלי להגיד אני אוהב אותך"

היא ישבה מולי, תולה את עיניה בתנועת כפית הסוכר שלה, ואני בחנתי את האדים שעלו מהכוס שלי. 

לא היו לנו מילים, לא מריבות להעלות ולא זיכרונות לחלוק. רק השקט הזה, מכביד ובלתי נסבל, מהול בעייפות של אחר צהריים ארוך מדי.

ניסיתי לחפש מילים, אבל הן סירבו להתעורר. כל מחשבה שנרקמה בראשי נראתה פתאום זרה לי, כאילו נאמרה כבר בעבר ושוב אינה ראויה להישמע. ואולי, חשבתי לעצמי, אין באמת צורך במילים. 

היא הרימה את עיניה לרגע והביטה בי, אבל לא הייתה בעיניה שאלה או עניין. היה שם משהו אחר – ריחוק, או אולי פשוט קבלה שקטה של מה שכבר לא יקרה בינינו.

"אני חושבת שזה לא עובד," היא אמרה פתאום, כמו מציינת עובדה שידועה לשנינו היטב.

הנהנתי. לא היה טעם להכחיש. המילים שלה לא הפתיעו אותי; הן היו רק אישור למה שכבר רחף סביבנו, חסר שם אך מוחשי.

כשקמנו ללכת, המילים האחרונות שלנו הוחלפו בנימוס, כבדרך אגב. בחוץ, הרחוב היה מוצף באורות ניאון ובאנשים שחלפו לידנו, כמו עולם אחר שלא היה שייך לנו.

"להתראות," היא אמרה, אף שידעתי שלא תהיה שום פעם נוספת.

עמדתי שם לרגע וצפיתי בה מתרחקת. לא היתה בזה שום דרמה, שום חרטה. רק השקט הזה, נוקב ועמום בו זמנית, שמסמל עוד פגישה חסרת חשיבות וחסרת תכלית שהסתיימה הרגע. 

ואז הסתובבתי והלכתי לכיוון השני, מבלי להביט לאחור, מרגיש איך האוויר הקר עוטף אותי.

אני חולם שתשאבי ממני את עצמי. את הסודות הכי מטונפים שבי .את אלו שנמצאים בתוך הקרקעית.הפנטזיות  שהנחתי בהן סלעים וגרמתי להן לשקוע עמוק מאוד בכדיי שלא יהיו לי למעלה בראש .          אני חולם שתפתחי ספרים סגורים מלאים באבק לעיין  בשקידה בעלילות שאני אפילו פוחד לספר וכבר כתבתי להן הספד.  אני חולם להתמסר לכך שתראי אותי מלמעלה עד למטה ושם תחוללי בתוכי סערות ושם אנחנו שנינו ניפתח את כל מה שהעולם ממני סגר ואז אט אט את תחבקי אותי חשוף וערום.דווקא שם לקבל את החיבוק החזק שתמחצי את מה שרצו שאחשוב שרע.לשחרר את כולי.....                  שתטיילי בי עמוק בכל חור.וריד ונים.בכל פינה  חשוכה ואפלה.בחדרים האלו שהאמת שלי קיימת.שם את תדליקי את האור ותגרמי לי לראות שהפעם לא אהיה לבד.חולם שאת תהיי שם השולטת.והאלילה שאותה אעריץ                                                                                                                  תגרמי  לי להתמודד עם השדים  והמפלצות