יומן של רגעים

אני מרגיש עייף נפשית ובטראומה מלעזור לאנשים אחרים שמבקשים עזרה, אבל לא מוכנים להתחייב לתהליך.

עם כמה שזה לא נשמע הגיוני בעיני, זה בא לידי ביטוי בכך שאני סומך בכל פעם מחדש על אותם האנשים שישתנו ושהם באמת מבקשים עזרה, אבל מתאכזב בכל פעם מחדש מזה שהם עושים בסופו של דבר מה שהם רוצים וחוזרים לנקודת ההתחלה שלהם, בדיוק כמו נרקומנים ואלכוהוליסטים שמספרים שהם צריכים את הכסף לאוכל, אבל ברגע שאתה לא מסתכל הם ממשיכים לצרוך. 

מעניין כמה זמן ייקח לי עד שאפסיק לסמוך על כולם.