בוקר טוב אורח/ת
עכשיו בכלוב

יומן של רגעים

חלון למחשבות היומיומיות שלי, שלא בהכרח קשורות למטרת האתר.
לפני יומיים. 2 בינואר 2025 בשעה 21:46

קיבלתי דחייה בעבודה מלקוח פוטנציאלי, אבל זה לא הנושא העיקרי שאני רוצה לכתוב עליו.

הנושא הוא מה הדחייה עשתה לי.

היא גרמה לי להתעורר, להרגיש חי, כמו מן פרץ אדרנלין לאחר כאפת התעוררת מהחיים, שגורמת לך לעבור ממצב של flight למצב של fight.

 

לפני 3 ימים. 1 בינואר 2025 בשעה 21:37

מצד אחד משפחה גדולה זה כמו שבט. תמיד יש אנשים מסביב, ואתה לא מרגיש לבד בעולם הזה.

יש מי לשבת איתו, לדבר ולרכל על דרמות.

מצד שני, זה גם מתיש. אני אוהב את השקט שלי, את הזמן שלי לבד.

כשאתה בתוך שבט, הפרטיות זה מותרות.

אני גם מוצא את עצמי מגביל את ההתנהגות שלי ולא באמת יכול להיות "אני".

חשוב לי מה הם חושבים עליי, יותר מדי אולי וזה יושב לי בראש. תמיד יש מחשבות של "מה יגידו?" או "איך זה ייראה?" מולם.

בסהכ זה נחמד שיש אנשים מסביב, אבל לפעמים אני חושב על איך זה יהיה להיעלם רגע. פשוט להיות לבד, בלי רעש, בלי דעות, רק אני עם עצמי.

לפני 4 ימים. 31 בדצמבר 2024 בשעה 19:07

את השפתיים התחתונות שלה.

 

לפני 5 ימים. 30 בדצמבר 2024 בשעה 23:19

עוד לפני שסיימו לשאול אותי את השאלה, כבר חייכתי וביקשתי להתחכם.

המאכל הראשון? חיטה, על מנת שאוכל להפוך אותה לכל דבר אפשרי: לחם, פסטה ואפילו קרואסון.

הדבר השני? פרה, היא תהיה ספקית החלב והגבינות שלי, ובמקרה הצורך גם הבשר.

הדבר השלישי? תרנגול, שזהו מקור מושלם לחלבון אחרי האימון.

הדבר הרביעי? איבר המין הנשי, שמעתי שזו מצווה מהתורה לאכול אותו לפחות פעם ביום.

אני מרגיש שאני נמצא בלופ אינסופי בין לא לעשות כלום לבין לנסות להספיק הכל.

המחשבות מתפזרות, ואני איתן. יש לי מיליון מטרות, אבל הן תמיד מרגישות כמו יעד רחוק מדי ואני רוצה את הכל עכשיו, עוד 5 דקות, לא עוד שנה.

אני כנראה צריך לישון יותר כי היום והלילה כבר מתהפכים לי.